הלב והמאמרהמאמר השבועי · חסידות לכל נפש

בטול

מחוברת המושגים

בקצרההדרך העיקרית בחסידות לתאר שהקב״ה שוכן ושורה בדבר: מי שמרגיש נפרד, הקב״ה אינו שורה בו. הבטול מתחלק לשתי מדרגות עיקריות: בטול במציאות ובטול היש.

בטול הוא האופן העיקרי בספרי החסידות לתאר שהקב"ה שוכן ושורה באותו הדבר. הסבה לכך היא, שהקב"ה הוא אחד-יחיד-ומיוחד, ואם יש משהו שמרגיש נפרד ממנו – הרי הוא לא חלק מאחדות זו, והקב"ה אינו שורה בו: "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם...לב". לכן, התחושה העיקרית בנפש האדם המעידה על גילוי אלוקות, היא בטול לאחדות זאת – כאשר בבטול זה ישנם כמה אופנים ומדרגות כפי איכות הבטול. בכללות הבטול מתחלק לשתי מדרגות עיקריות:

בטול במציאות

'בטול במציאות' הוא בטול בו האדם 'נבלע'-בטל במציאות האמיתית – מציאותו הבלעדית של הקב"ה (כפי שניתן להבחין שה'נושא' בביטוי זה הוא ה'מציאות' של האין-סוף, ולא מה שמתבטל).

בטול זה נובע מהתבוננות ביחוד העליון – בו הכל נכלל בקב"ה (ראה ערך יחודא-עילאה) – "כולא קמיה כלא חשיב" (-הכל לפניו אינו חשוב), והיינו שהכל מתבטל ממציאותו במציאות האין סוף. על כן בטול זה מקיף ותופס את כל מציאות האדם כך שהאדם ממש 'נשאב' באמת הזו, שכן האדם מרגיש שכל המציאות "כלא חשיב" לגבי אור-אין-סוף [בשונה מ'ביטול היש', כדלקמן].

על כן, אדם הבטל במציאות – כלל לא מודע לעצמו ואף לכך שהוא בטל, הוא נתון לחלוטין במציאות ה'.

בטול זה שייך יותר לנפש האלוקית, משום שהיא בעצמה רוחנית ושרשה ושייכותה היא למציאות זו של הקב"ה – "חי הוי' אשר עמדתי לפניו", כך שהיא מרגישה את האלוקות ממש – וממילא חפצה להתבטל בכל מהותה באור האלוקילג (ולפיכך בטול זה מתגלה בשלימותו בעיקר אצל הצדיקים – שחווים בעיקר את נשמתם).

בספירות, בטול במציאות מכוון כנגד ספירת החכמה, אותיות כח-מה, כח ותקיפות הביטול הנובע מתחושת ה'מה אני מול מציאות האין-סוף' (וראה גם בערך ספירת החכמה, ובערך 'אחד האמת')לד. בטול זה הוא בטולו של משה רבינו שאומר "ונחנו מה".

בטול היש

'בטול היש' היינו שמציאות ה'יש' – מציאות הגשמיות – קיימת, אך מתבטלת למה שמעליה, הוא האור האלוקי שמחיה אותה (כפי שניתן להבחין שה'נושא' בביטוי זה הוא ה'יש' – שעליו להתבטל).

בבטול זה ישנם כמה מדרגות ואיכויות של בטול היש כלפי האין המהוה אותו, כאשר ישנם שני אופנים עיקריים:

'בטול היש' נובע מהתבוננות ב'יחוד התחתון' (ראה ערך יחודא תתאה) – והיינו שחיותו של ה'יש' היא האור האלוקי המתלבש בנבראים, כל נברא לפי מהותו (אור ה'ממלא כל עלמין', וראה עוד בערך שם). לפיכך היא גורמת לאדם (היש) להישאר במציאותו, אך להתנהל לפי האור המחיה אותו – היינו רצון ה'. במלים קצת אחרות: היש-המציאות קיימת, אך מתבהר כי היא תלויה בקב"ה.

ביטול זה שייך בעיקר לנפש הבהמית, הטבעית, משום שהוא מתעסק ביש – הטבע – וההתבוננות המביאה אליו, שייכת גם לשכל טבעי (ולפיכך הוא מתאים בעיקר לאדם כערכנו – ולוואי בינוני – החווה את המציאות הטבעית כעיקר מציאותו). דוגמאות והתבוננויות רבות באות בספרי החסידות להסביר את התהוות היש מהאין האלוקי לנפש הבהמית – לשכל הטבעי הפשוט. להלן דוגמה אחת המובאת בחסידותלה:

כל אחד יכול לשים לב שיש כח רוחני שנותן חיות לנבראים "אין לך עשב שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל" – יש כח של צמיחה וחיוניות בעולם, עוד יותר אצל האדם ברור שיש איזושהי חיות רוחניות המקיימת אותו; אם כן, כנראה שגם לחיות הרוחנית יש חיות המחיה אותה – לדוגמה, ליד שלי יש כח תנועה – חיות, פשוט שהחיות שביד מגיע מחיות כללית יותר – חיות הגוף. אם כן, קל להניח שכנראה גם לחיות הנפש שלי (המחיה את הגוף) יש חיות המחיה אותה עצמה; כך מתעלים בהתבוננות בחיות הנבראים – עד שמגיעים להנחה שכלית טובה, שהחיות של הנבראים היא מכך שהקב"ה רוצה בכל אחד ואחד מהם.

אמנם פעמים ש'בטול היש' הכונה שהנפש הבהמית מתבטלת ללא שום השגה וללא שום הבנה, אלא 'מודה על האמת' – שהקב"ה מחיה אותה והוא המציאות האמיתית. בטול זה מבטל בעיקר את המעשים של האדם לקב"ה, אך עוד לא את התודעה.

אמנם, 'בטול דהודאה' הוא הבטול הפותח את העבודת ה' של היהודי והוא הקרקע לכל מדרגות הבטול שמעליו, וכפי שנפתח היום של כל יהודי באמירת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי (-בנפש הבהמית) נשמתי (-האור האלוקי המהווה אותי) בחמלה, רבה אמונתך". מדרגה זו בבטול היש תקרא לעתם גם 'בטול דקבלת עֹל'.

וראה עוד בספר חנה-אריאל (פרשת כי תשא נב, א) בחילוק עוד מדרגות בביטול היש עצמו.

הערות

  1. לבסוטה ה ע"א, וכן בגמרא שם משווים את גס-הרוח לעובד עבודה זרה, כאשר הפסוקים המתארים את גס הרוח היינו מישהו בעל גאוה – ישות – החש את עצמו כמציאות מלאה מעצמה. ↩
  2. לגוראה באורך בפרק יט בתניא: "לתוספת באור, צריך לבאר היטב מה שכתוב: "נר ה' נשמת אדם". פרוש, שישראל הקרויים אדם,² נשמתם היא למשל כאור הנר, שמתנענע תמיד למעלה בטבעו, מפני שאור האש חפץ בטבע לפרד מהפתילה ולדבק בשרשו למעלה, ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח, כמו שכתוב בעץ חיים. אף שעל ידי זה יכבה ולא יאיר כלום למטה, וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו, אף על פי כן בכך הוא חפץ בטבעו. כך נשמת האדם, וכן בחינות רוח ונפש, חפצה וחשקה בטבעה לפרד ולצאת מן הגוף ולדבק בשרשה ומקורה, בה' חיי החיים ברוך הוא. הגם שתהיה אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי, ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון, אף על פי כן זה רצונה וחפצה בטבעה. וטבע זה הוא שם המשאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת, וגם כאן, הכונה שרצון וחפץ זה בנפש אינו בבחינת טעם ודעת ושכל משג ומובן, אלא למעלה מהדעת ושכל המשג והמובן. והיא בחינת חכמה שבנפש, שבה אור אין סוף ברוך הוא..." ↩
  3. לדראה בתניא שם. ↩
  4. להספר המאמרים עת"ר, ד"ה "אחת שאלתי" – וראה שם באורך. ↩

במאמרים

המושג מופיע ב-51 מאמרים. כאן 26 המאמרים שבהם הוא מופיע 3 פעמים ומעלה.

  1. אני לדודי ודודי ליפרשת כי תבוא · תשפ״ד

    ״הביטול שנוצר מיראה זו הוא "ביטול היש": היש-המציאות קיימת, אך מתבהר כי היא בטלה לה' – היינו תלויה בו.״

    שני סוגי ביטול מתבארים כאן, 'ביטול היש' ו'ביטול במציאות', וכל אחד מהם נוצר מיראה אחרת

  2. כימי צאתךשביעי של פסח · תשפ״ה

    ״אלא שכיום הביטול של הנשמה הוא ביטול בכל מציאותה – 'ביטול במציאות'; והביטול של הגוף הוא רק 'ביטול היש' – היש-הגוף קיים, אך מתבטל.״

    כאן נבדל ביטול הנשמה, 'ביטול במציאות', מביטול הגוף, 'ביטול היש', ועיקר הביטול הוא בעבודה בזמן הגלות

  3. ראה אנכי נותן לפניכםפרשת ראה · תשפ״ו

    ״אלא הנקודה היא שבכל יהודי מאירה בתוכו נקודת החכמה שעניינה היא ביטול גמור לה' שביטול זה איננו נובע ממקום שכלי ומתוך הגיון אלא הוא מגיע מנקודה גבוהה יותר שנמצאת עמוק בתוכו!״

    הביטול מתבאר כאן כנקודת החכמה שבכל יהודי, ביטול גמור לה' שלמעלה מהשכל, שהבינה מרחיבה ומתבוננת בו

  4. כי ביום הזה יכפריום הכיפורים · תשפ״ה

    ״על ידי הביטול, ההכרה וההודאה שה' הוא המציאות האמיתית, האדם מזדהה עם ה', וממילא אור ה' מתגלה בו – ה' אומר את דברי התורה דרך הפה שלו (האדם הופך להיות שותף של 'שעוזר' לו…״

  5. מצוות ביעור חמץ ואכילת מצהפסח · תשפ״ו

    ״כל הביטול שלהם לה' – הוא רק ב'קטנות', מעצם העובדה שהם מתהווים מ'האין', מהאור אין סוף.״

  6. וספרתם לכםפרשת במדבר · תשפ״ו

    ״על הביטול המוחלט של המלאכים לקב"ה אנו אומרים בפסוקי דזמרא: "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו"; והכוונה היא שהמקום שבו הכי מתבטא הכבוד וההדר של המלך הוא בכך שכל הממלכה בטלה אליו.״

  7. מצה זופרשת ויקרא · תשפ״ה

    ״תחושת הביטול הטוטאלית הזאת שייכת לשם מ"ה, עליו אומר הזוהר שעניינו הוא שאלת האדם על עצמו לאחר שהתבונן בסדר ההשלשלות "מה נודע לך?", כלומר התחושה שאחרי כל מה שהבנתי אני באמת לא מבין כלום…״

  8. תקעו בחודש שופרפרשת כי תבוא · תשפ״ה

    ״ובחזרה למושגים הקודמים שעליהם דיברנו: 'קבלת מלכותו' היא למעשה 'ביטול היש', בו הנברא – ה'יש' – מקבל על עצמו את מלכות ה' – ה'אין', ומכיר בכך שכל חיותו וקיומו הם מה'.״

  9. וללבן שתי בנותפרשת ויצא · תשפ״ה

    ״הודאה היא ביטול, הכרה בכך שאין לי יכולת להבין את ה' כי הוא נפלא ומרומם ממני, ולא נשאר לי כל ברירה אלא להודות שכן הדבר.״

  10. בכ"ה בכסליופרשת מקץ-ויגש · תשפ״ה

    ״השייכות לצד הקדושה מורגשת בנפש ובמידות בביטול לה', ולכן כל המידות הקדושות הן דוקא כלפי ה': אהבת ה' ויראת ה' וכדו', כי הם מרגישות רק את ה'.״

  11. ואתה ברחמיך הרביםפרשת מקץ · תשפ״ו

    ״ההתגברות בחכמה דקדושה-התורה הקדושה, היא לא סתם להוסיף עוד בלימוד בזמן או ללמוד בצורה יותר טובה ורחבה, אלא שהלימוד יהיה מתוך ביטול והתקשרות לה' הנמצא בתורה.״

  12. כי תצא למלחמהפרשת כי תצא · תשפ״ה

    ״כאשר האדם מתבונן בבטול והתלהבות חיות המרכבה – הוא 'נזכר' בשרשו החפץ לכלל בה', וממילא חפץ להעתיק־לנתק את עצמו מכל התענוגים הגשמיים ולהתאוות להכלל בשרשו – בה' אחד.״

  13. אשרי העםפרשת נצבים · תשפ״ה

    ״אם־כן, כל טעם בטול היש 'אחור באחור' – הוא רק מצד הכונה העליונה.״

  14. אלה החוקיםפרשת בהר-בחוקותי · תשפ״ו

    ״…הוא חשב לברך את עשו ובכך לכפוף את הגשמיות שבה הוא שקוע אל הקדושה, כך שיחיה בעולם הזה בכפיפות לה' ויהיה הראשון שיחדש ישות שעובדת את ה', לא רק מבחינת בטול.״

  15. ואהיה אצלו אמוןפרשת ואתחנן · תשפ״ה

    ״ברוחניות עיקר השחוק הוא 'ביטול היש לאין', שמה שנראה כדבר עצמאי ונפרד – מתגלה פתאום שהוא בטל לחלוטין לקב"ה.״

  16. אך בגורלפרשת חקת · תשפ״ו

    ״ביטול- זה דבר שמעל השכל, כך שאני לא אשאל שאלות כיוון שהתבטלתי לה' ואני מאוחד איתו אז אין לי שאלות, הכל טוב.״

  17. פינחס בן אלעזרפרשת פינחס · תשפ״ו

    ״…הראשון – ממיעוט הלבנה לומדים את ענין השפלות והבטול: כשם שללבנה אין אור משלה, "לית לה מגרמה כלום", כך על האדם לחיות מתוך תודעה שכל חיותו ומעלותיו, כולל המצוות שהוא זוכה לקיים…״

  18. קחו מאתכםפרשת ויקהל-פקודי · תשפ״ו

    ״כך ראשית התהליך של כל דבר צריך להיות מ'אין' – ביטול ו'אתכפיא', הקודמת לדבר החדש – 'אתהפכא'.״

  19. מה טובופרשת בלק · תשפ״ו

    ״באותיות של חסידות זו עבודת ׳ביטול היש׳: היש נוכח — הוא המציאות שלי — אך אני רוצה לבטל אותו לה׳, שירגיש ויתאים את עצמו לאור האלוקי.״

  20. ויחד לבבנופרשת וירא · תשפ״ה

    ״ההפרש שבין העולמות הוא מידת הביטול הטבעי שיש להם כלפי ה' המחיה אותם, ומידת הרגשת החיות האלהית כמציאות האמיתית והבלעדית.״

  21. אלה פקודיפרשת פקודי · תשפ״ה

    ״…היא 'פוקדה' על ידי משה, שכן עיקר עבודת משה היא "ונחנו מה" – והיינו שהמציאות שלנו מה היא אל מול מציאות האין-סוף, או כפי שמדרגה זו נקראת בחסידות "ביטול (המציאות שלי) במציאות (האין-סוף)".״

  22. ויקח קרחפרשת קרח · תשפ״ו

    ״לכן, חוסר הביטול וההכנעה לסדר העבודה הנוכחי ("היום לעשותם", חשיבות העבודה כעת לפי העבודה המתאימה כעת) הובילו למפלתו הגמורה, עד שהוא צועק "משה אמת ותורתו אמת" מן האדמה.״

  23. עניין הבעל תשובהפרשת ואתחנן · תשפ״ו

    ״…שבו כלל לא כתובה המלה מרכבה...) כך שהכוונה היא להסביר איך יש מציאות, יש סוג של עבודה, מתוך בטול מוחלט, שבה אתה רק 'נושא' את האלוקות.״

  24. תקעו בחדשפרשת האזינו · תשפ״ה

    ״לפיכך, בחסידות מוסבר ששם ע"ב בנפש מתגלה בביטול עצמי לא מורגש – כי הוא עוד לפני הימצאות 'משהו' שיתבטל ויחוש את ביטולו (כמו ביטול של רעיון מסוים בשכלי לפני שחשבתי עליו).״

  25. מים רביםפרשת נח · תשפ״ו

    ״הנשמה נמשכה משם כי חכמה עניינה הוא ביטול ("כח־מה") וה' נמצא שם לגמרי, כמבואר בתניא במשל לנשמת היהודי מזרע האב שנמשך מהמוח.״

  26. שלח לך אנשיםפרשת שלח · תשפ״ו

    ״הקב״ה, כפי שהגיע ב׳שם מה החדש׳ – כח הביטול (ה׳מה׳) שמברר בכל דבר היכן הוא בטל ופונה לה׳ יתברך.״

המאמרים מסודרים כך שבראש הרשימה מופיעים אלה שעוסקים במושג באופן משמעותי יותר.

בטול במציאות – במאמרים

  1. כימי צאתךשביעי של פסח · תשפ״ה

    ״ביטול הטבע מגילוי האור-אין-סוף, דומה ל'ביטול במציאות', הנובע מהתבוננות ביחוד העליון – בו הכל נכלל בקב"ה – "כולא קמיה כלא חשיב" (-הכל לפניו אינו חשוב), והיינו שהכל מתבטל ממציאותו במציאות האין סוף.״

  2. אני לדודי ודודי ליפרשת כי תבוא · תשפ״ד

    ״הביטול של יראה זו הוא "ביטול במציאות", שכן כל העולמות – וכן האדם – בטלים במציאות זו של האין-סוף, שהכל אינו חשוב (-ניתן להבחנה) לפניו.״

  3. ואתה ברחמיך הרביםפרשת מקץ · תשפ״ו

    ״זוהי המשמעות של 'יחודא עילאה' – איך שה' תופס את העולם, ו'יחודא תתאה' – איך שאנחנו תופסים את יחוד ה' וחיותו בעולם, וזהו גם ההבדל בין 'ביטול היש' ל'ביטול במציאות'.״

  4. אלה פקודיפרשת פקודי · תשפ״ה

    ״…תשובה עילאה – ביטול הנשמה במקורה, "ביטול במציאות" קורה על ידי משה רבינו שמדתו "ונחנו מה" כנ"ל; ועבודה זו של תשובה עילאה פועלת שגם "המשכן" סתם 'פוקד' על ידה בכך…״

  5. מה טובופרשת בלק · תשפ״ו

    ״במלים של חסידות זהו ׳ביטול במציאות׳ האלוקית, היש אינו אלא מגלה את האלוקות ואנחנו לא מרגישים בכלל את המציאות שלנו.״

בטול היש – במאמרים

מופיע ב-9 מאמרים. כאן 6 שבהם הוא מופיע 2 פעמים ומעלה.

  1. מצוות ביעור חמץ ואכילת מצהפסח · תשפ״ו

    ״אלא שהנשמה 'הושפלה' מרום מושבה לתוך הגוף שלנו יחד עם הנפש הבהמית ע"מ שתהפך ותברר את הנפש הבהמית, ובכך תגרום ל'ביטול היש והקטנות' של הנפש הבהמית.״

  2. אני לדודי ודודי ליפרשת כי תבוא · תשפ״ד

    ״הביטול שנוצר מיראה זו הוא "ביטול היש": היש-המציאות קיימת, אך מתבהר כי היא בטלה לה' – היינו תלויה בו.״

  3. ואהיה אצלו אמוןפרשת ואתחנן · תשפ״ה

    ״ברוחניות עיקר השחוק הוא 'ביטול היש לאין', שמה שנראה כדבר עצמאי ונפרד – מתגלה פתאום שהוא בטל לחלוטין לקב"ה.״

  4. ואתה ברחמיך הרביםפרשת מקץ · תשפ״ו

    ״זוהי המשמעות של 'יחודא עילאה' – איך שה' תופס את העולם, ו'יחודא תתאה' – איך שאנחנו תופסים את יחוד ה' וחיותו בעולם, וזהו גם ההבדל בין 'ביטול היש' ל'ביטול במציאות'.״

  5. מי יתנךפרשת תרומה · תשפ״ה

    ״אמנם ע"י אתכפייא ובטול היש לאין דבעלי עסקים אסתלק יקרא דקוב"ה לעילא שנמשך האור מבחי' אין שהוא מקור התורה כמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' ונמשך התגלות זו בז"א כו'.״

  6. אשרי העםפרשת נצבים · תשפ״ה

    ״אם־כן, כל טעם בטול היש 'אחור באחור' – הוא רק מצד הכונה העליונה.״