יחודא-תתאה
מחוברת המושגים
בקצרההיחוד התחתון: הוי׳ בתוך אדנות, שבו מורגש שהקב״ה מחיה את המציאות; היא קיימת אך בטלה לאור. זהו ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״, והוא מלוה את ששת ימי המעשה.
ראה גם בערך הקודם, 'יחודא-עילאהכט'.
ביחודא תתאה מורגש שהקב"ה מחיה את המציאות, והיא חלק ממנו. המציאות קיימת, אך בטילה לאור. וראה עוד ערך 'בטול היש'.
יחודא-תתאה הוא היחוד המתואר באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", בו אנו אומרים כי כל מה שהמציאות מורגשת כ'יש' הוא רק גילוי כלפי חוץ ('שם כבודל') של מדת המלכות דאצילות, והוא באמת 'אחד' בחילוף אותיות – 'ועד'לא (וכן בנצחיות העולם שקיים 'לעד', ניכרת מציאותו האין-סופית של הקב"ה).
יחודא-תתאה הוא היחוד המלוה את היום-יום, בגילוי האלוקות בתוך מציאות העולם, ועל כן "ששת ימים תעשה מלאכה", דיקא.
הערות
- כטוראה שם גם לכל ערך זה. ↩
- לכבוד מגיע מדבר חיצוני שרואה את כבודי. ↩
- לאשכן 'ועד' הוא חילוף אותיות של המלה 'אחד': האות א' מ"אחד" מוחלפת באות "ו" של "ועד" – בהתאם לשייכות שיש לאותיות "אהו" (אותיות המשך); האות ח' מ"אחד" מוחלפת באות ע' של "ועד" – שכן שתיהן הן מהאותיות "אהח"ע", שה"מוצא" שלהן אחד (מוצא הגרון); והאות ד' רבתי מ"אחד" נעשית ה-ד' ב"ועד". ↩
במאמרים
- מה נשתנהפרשת צו · תשפ״ו
״זה נקרא 'הטיבול השני' – זהו מצב שבו יש אמנם מקום והרגשה במידות ובדיבור, אך ההרגשה היא מהעניין האלוקי, והדרגה הזו היא יחודא תתאה שבנפש.״
המאמר מסביר את הטיבול השני כיחודא תתאה שבנפש: יש הרגשה במידות ובדיבור, אך ההרגשה היא מהעניין האלוקי
- ואתה ברחמיך הרביםפרשת מקץ · תשפ״ו
״…וכן הזוהר הקדוש מבאר שבפסוק "שמע ישראל" מתבטא ה' כמו שהוא בדעת עליון (- 'יחודא עילאה'), וב"ברוך שם" מתבטא ה' כמו שהוא נתפס בדעת תחתון (- 'יחודא תתאה').״
- בעצם היום הזהפרשת לך לך · תשפ״ו
״זוהי הכרה שנקראת "יחודא תתאה" – המציאות קיימת, אך קיומה מגיע מה' שמחיה אותה בכל רגע.״
- שוש תשישפרשת כי תבוא · תשפ״ו
״בפרטות, מבואר שדווקא הבחינה של יחודא עילאה בה ה' הרבה מעל העולם ולכן היא בבחינת 'אין', היא זו שיוצרת אח"כ את המציאות בה ה' שורה בתוך העולם ומתגלה בו ביחודא תתאה.״
המאמרים מסודרים כך שבראש הרשימה מופיעים אלה שעוסקים במושג באופן משמעותי יותר.