שמחה
19 מאמרים עם התגית "שמחה"
ענין ההקפות
התורה מאירה רק מכם, ואז היא מאירה אתכם בכפליים
שמחה: ״ונשמח בדברי תלמוד תורתך״: קודם אנו משמחים ומחיים את חלקנו בתורה, ואחר כך מקבלים ממנה חיות שמוסיפה עוד שמחה. כמו יעקב, ששמח בה׳ וזכה לאהבה כפולה ולשם ״ישראל״. זהו סוד הריקוד בהקפות.
בצלו חמדתי
מה בעצם מקיף אותנו כשאנחנו יושבים בצל הסוכה?
שמחה: הסוכה מקיפה מבחוץ, וארבעת המינים מכניסים את האור פנימה. השמחה היא פרי ההפנמה: אחדות ה׳ כבר יושבת בתוכנו, כמו פנימיות הבינה שהיא שמחה כשהחכמה מתיישבת בלב, ומכאן ׳זמן שמחתנו׳.
אזמרה
חפש בו מעט טוב, והרשע כבר איננו במקומו
שמחה: רבי נחמן מגלה מקור שמחה מפתיע: לא התעלמות מהחטאים, אלא חיפוש עקשני של נקודה טהורה גם בתוך מצווה מלאת פניות. דווקא מתוך החושך מתגלה הקשר עם ה׳, והשמחה הזו מחיה את הנפש.
עניין הבעל תשובה
איך אפשר לבכות על החטא ולשמוח באותו הלב?
שמחה: איך יערב לחוטא לשמוח? השמחה כאן אינה בעצמו אלא בעצם אלוקותו יתברך, שהוא אדון כל ואב רחמן, ו״בין כך ובין כך קרואים לך בנים״. שמחה זו גדולה עד שהעצבות על שפלות ערכו בטלה כנגדה.
פינחס בן אלעזר
מה קורה כשאני רוצה משהו שה' לא רוצה בשבילי?
שמחה: ׳איזהו עשיר השמח בחלקו׳ פירושו לשמוח ברצון הבורא ולא לחפוץ יותר. כמו שאומר הזוהר, מאכלם של העניים הוא השובע מרצון ה׳ ולא ריבוי מאכל ומשתה. זו מידת ההסתפקות: לקבל את רצונו בשמחה.
ויהי העם כמתאוננים
על מה בכו המתאוננים? כשהעצבות נכנסת, התאוות כבר בדרך
שמחה: כאן השמחה מתבארת מצד היפוכה: ה״מתאוננים״ מלשון אנינות, עצבות שהזוהר מכנה שמץ עבודה זרה. העצוב מחפש למלא את החלל באכילה בתאווה, ומשם לתאוות נוספות. לכן ההתרחקות מעצבות היא יסוד גדול בעבודת ה׳.
אנא נפשי כתבית יהבית
למה דווקא אנחנו, ולא המלאכים, יכולים להתחדש בתורה בלי סוף?
שמחה: לא נזכרת כאן בשמה, אבל טעמה עובר לכל האורך: בפנימיות כל הלכה יש ״תענוג עליון ונדיר״, ״מתוקים מדבש ונופת צופים״, ובכל יום אפשר למצוא תענוגים פנימיים חדשים במצוות ובתפילות, מתיקות של מעיין שאינו פוסק.
להבין ענין ל"ג בעומר
למה השמחה הגדולה באמת היא דווקא השקטה?
שמחה: שתי שמחות נגלות כאן. שמחת הכלה בכפר, ברעם וברעש, כי שם מעולם לא ראו את אוצרות המלך. ושמחת החתן בביתו, שקטה, ׳בחשאי׳, בעצם היחוד, של מי שכבר בפנים. דווקא היא ׳שמחת לבו׳ של ה׳.
איה השה לעולה
דווקא הזעקה 'איה מקום כבודו?!' היא המקום שבו ה' נמצא
שמחה: בהערת רבי נתן בסוף התורה: רבי זירא שאל את ׳כל חללי דעלמא׳ דווקא כש׳בדיחא דעתיה׳ של רב יהודה. השמחה ובדיחות הדעת משחררות מהנחות רגילות ופותחות את הלב לאין־סוף, שיכול לשאת הפכים וספקות בלי להישבר.
צדיקים נדמה להם כהר
למה הצדיקים יבכו כשהיצר הרע ייעלם סוף סוף?
שמחה: אפשר להילחם ברע מתוך שמחה: מלחמות דוד היו מלאות שיר ושבח, ויהודה, ״אתה יודוך אחיך״, מביא הודאה תוך כדי המאבק ולא רק בסופו, כשמחת איש חיל שזוכה למסור עצמו לאדוניו.
איש הא־להים
למה בשמחת תורה כמעט לא לומדים, ורק רוקדים עם ספר תורה סגור?
שמחה: גוף הדברים אינו עוסק בשמחה במפורש, והזווית עולה מן החג: מי שקיבל ממשה את ההכרה שהתורה למעלה מהשגתו, קונה אותה דווקא כך. לכן יכול לרקוד איתה גלולה וסגורה, בלי להבין, ולהרגיש שהיא שלו.
ושאבתם מים
למה מצווה שלא כתובה בתורה הביאה את השמחה הגדולה מכולן?
שמחה: יין ההתבוננות משמח בתוך הכלים. בסוכות פורצת שמחה שמעל הכלים, מפנימיות הבינה. ובשמחת בית השואבה נוגעים בפנימיות החכמה: ניסוך המים בחשאי מגלה שמחה של מי שכבר אינו נפרד כלל.
סגולה לבנים
איך 'משכרים' את הקב"ה, ומה זה קשור לישועת בנים?
שמחה: עצת רשב״י – לערוך את הפרידה בשמחה ובמשתה כמו החתונה – הופכת כאן לדרך עבודה: השמחה במצוות היא היין ש׳משכר׳ כביכול את הקב״ה, ומתוכה נחשפת פנימיות הלב: רק אותך אנחנו רוצים.
ענין הנסכים
למה הקורבן עולה למעלה והיין יורד אל התהום?
שמחה: כאן נחשף שורש השמחה: גילוי ההעלם. כמו היין הטמון בענבים, וכמו ׳ביום חתונתו׳, מצפוני הלב יוצאים לגילוי והפנים מאדימות. ויש גבול: גילוי שהכלי אינו יכול לשאת מפיל עליו שינה.
ויקהל משה
מי סלל את הדרך שבה אתה עושה חסד היום?
שמחה: שמחה של מצוה נמשכת מיעקב אבינו, בעל מידת התפארת. בזכותו אנו פוגשים את ה׳ כפי שהוא באמת, לא רק חסד ולא רק גבורה. לכן לשונות השמחה צמודים דווקא אליו: ׳יגל יעקב ישמח ישראל׳.
לסוסתי ברכבי פרעה
מה הקשר בין סוסי פרעה לאותיות התפילה שלך?
שמחה: בקריעת ים סוף נעשו הנסתר והגלוי שווים – ׳שם נשמחה בו׳. זו שמחה שלמעלה מ׳רוב כל׳, מעל כל סדר ההשתלשלות, בה׳ עצמו הנושא את כל ההפכים; והיא מתנה מלמעלה על המצוות, לא תוצאה של מעשינו.
קול דודי
למה מה שאנחנו מבינים בראש לא מגיע ללב?
שמחה: ״ישמח ישראל בעושיו״ מעורר ״ישמח ה׳ במעשיו״. השמחה בלימוד, מתוך ההכרה שההלכה היא מפגש עם רצונו של ה׳, היא שמלבנת את התורה. ובגלות נדרשת יגיעה רבה כדי לקבע אותה.
יגלה לן טעמיה
האם הלחם שעל השולחן שלך גבוה ממך?
שמחה: ביום טוב, שמלאכת אוכל נפש מותרת בו, נשארת פסולת, והתיקון הוא לשמח את המסכנים. השמחה ממתיקה את הדינים כי היא משווה את כולם. מי ששמח רק לעצמו מקבל ׳פרש חגיכם׳.
תקעו בחדש
האם אפשר להיות כלי מלא וכלי ריקן באותו רגע?
שמחה: כדי להיות ׳כלי ריקן׳ אין צורך בעצבות ומרירות. הריקנות עצמה נעשית בשמחה וזריזות, כמו מתאבק קל. המרירות על ירידת הנשמה ועל רגע של מחשבה זרה היא רק הקדמה מנקה, שאחריה באה ״שמחה בטהרתה״.