ענין ההקפות

מאמר

כ-5 דקות קריאה

ענין ההקפות

רבי שלמה מראדומסק – תפארת־שלמה

בענין ההקפות עם הס"ת הנראה להסביר על פי מה שכתבנו בפירוש הפרשה בפרשת שופטים (דברים י"ז-י"ח) "וכתב לו את משנה התורה הזאת והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה כו'". דלכאורה הוא כפילת הדברים שכבר כתיב וקרא בו כו' וחזר ואמר למען ילמד ליראה כו'.

הענין בזה על פי מה שאמרו חז"ל ששים רבוא אותיות בתורה הם כנגד ששים רבוא נשמות מבני ישראל והם המאירים האותיות בתורה. וזהו פירוש "כי לא דבר רק הוא מכם" (דברים ל"ב,מ"ז) פי' כל אותיות התורה רק הוא מכם על ידי הס' ריבוא נשמות מבני ישראל הם המאירים אותיות התורה.

וזה גם כן הפי' וקרא בו כל ימי חייו. לפי מה דאיתא בגמ' (ע"ז דף ב'): לעתיד יקח הקב"ה ספר תורה בחיקו ואומר מי שעסק בה יטול שכרו. כי כל המצות ומעשים טובים אשר עושה האדם בעולם הזה וכל המחשבות טובות כולם מאירים האותיות בתורה ולזה יטול הקב"ה הספר תורה בחיקו וכאו"א [=וכל אחד ואחד] מבני ישראל אשר האיר האות בתורה יטול שכרו. וזהו שכתוב "וקרא בו כל ימי חייו"- שיהיה נקרא בתורה כל ימי חייו מה שעשה האדם בעולם הזה תורה ומצות יהיה נקרא וכתוב בתורה כנ"ל.

וזה שכתוב נר מצוה ותורה אור. על ידי המצוה תאיר האות בתורה. ואז תאיר התורה בהם בהנשמות מבני ישראל לסייע אותם ליראת שמים. כי על ידי האתערותא דלתתא מתעורר למעלה ביתר שאת לסייע לכל הבא לטהר כמו שכתוב "תנו עוז לאלהים וכו' הוא נותן עוז ותעצומות לעם". וזה שכתוב ואלה שמות בני ישראל. ששים רבוא אותיות בתורה הם המאירים על ידי הארת אור התורה בהם כי בלתי התורה הם כגוף בלא נשמה. רק התורה היא המאירה בהם.

וז"ש [=וזהו שאומרים] ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ועד. כי ע"י התעוררות האדם בתו"מ [=בתורה ומצוות] להאיר האותיות בתורה

נגד זה התורה היא מאירה בהם להביא השמחה בלבבם. וזה מה שכתוב ביעקב ומשמחתך ששמחת בו. הוא גם כן ב' אופנים כי יעקב הביא התעוררת השמחה בו כביכול בהבורא ב"ה. ועל ידי זה היה התעוררות מלמעלה להביא השמחה ביעקב אבינו ע"ה כמבואר במקום אחר. וזהו פירוש מה שכתוב "כי באור פניך נתת לנו ד' אלהינו תורת חיים וכו'" כי על ידי האותיות שבתורה שמאירים על ידי נשמות מבני ישראל נתת לנו תורת חיים. כי התורה היא מנשמות בני ישראל אשר הם חיים עודנה ועושים תורה ומצוות כנ"ל.

וזה ענין סמיכת הפסוקים בפרשת האזינו [פרק ל"ב מ"ה -מ"ז]": ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל: ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמור ולעשות כל דברי התורה הזאת: כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה. ":יש לרמז בזה מה שכתבנו כי התורה היא מכללות בני ישראל הם העושים את התורה כנ"ל. וזהו שאמר להם משה רבינו ע"ה שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום. פי' שהוא העיד בהם באותו הדור כי האותיות התורה הם מהנשמות של אותו הדור דעה מהם נעשה התורה בדור ההוא. אך זאת התרה בהם אשר תצום את בניכם גם לדורות הבאים אחריהם לשמור ולעשות כל דברי התורה הזאת. שגם הם יהיו בבחי' זאת שהתורה תאיר מהם מהנשמות שיהיו באותו הדור. כי לא דבר רק הוא מכם. התורה היא רק מכם. ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה כו' פי' כי כאשר תעשו התורה ומצוות בדרך הזה להאיר מכם אותיות התורה. אזי ההכרח יהיה שתהיו שרויים בארץ ישראל כדי שתוכלו לקיים גם המצות התלויים בארץ כדי שלא יחסר ממנין תרי"ג מצות כי בזמן הגלות לא נשאר לנו רק מעט ממנין המצות. ואיך תאירו האותיות בתורה. אם לא רק כאשר תהיו שרויים בארץ כנ"ל: ובזה מיושב קושיית הרמב"ן ז"ל בסיום התורה ולא קם נביא עוד כמשה כו' לכל האותות והמופתים כו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל. והקשה הרמב"ן הלא גם אליהו הנביא עשה כמה מופתים לישראל. רק הפי' בזה כי מעלות משה רבינו ע"ה היה בזה שהראה להם בממש האותיות

שבתורה אשר מאירים מהם כל חלק הנשמות המאירים בתורה כנ"ל. וזה שמסיים לעיני כל ישראל, להראותם עין בעין.

וזה הרמז בפרשת התשובה": כי תשמע בקול ד' אלהיך לשמור מצותיו הכתובה בספר התורה הזאת כי תשוב אל ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך". עפ"י הנ"ל כי ע"י המצות שבני ישראל עושים הוא הכתוב בספר התורה הזאת. ואז התורה תחזור להאיר בהם. ואז ממילא תסייע אותם להחזירם בתשובה שלימה. כמו שכתוב במ"א [=במקום אחר] על פסוק "תורת ד' תמימה משיבת נפש". פירוש כדי שלא תחסר האות בתורה. התורה מביא את האדם לחזור בתשובה שלימה. וזה גם כן הפי' בפרשת נצבים": הנסתרות לד' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת" שהתורה נעשית ע"י פעולת המצות מבנ"י כנ"ל: ונחזור לביאור הפרשה שהתחלנו". וקרא בו כל ימי חייו". כאשר יהיה במדרגה הזאת שיהיה נקראת התורה מימי חייו שהאיר האותיות בתורה. אזי התורה תסייע אותו למען ילמד ליראה. שכל מה שילמוד יותר יהיה יראת ד' על פניו ביתר שאת. כי מדרך העולם שקודם הלימוד לבבו נשבר ושפל בעצמו מביטול לימודו ולאחר הלימוד מכניס היצר גבהות בלבבו. לא כן דרך האמת רק כמ"ש אשרי האיש ירא את ד' במצותיו חפץ מאד. כל מה שיעשה תורה ומצוות יהיה לבו חפץ להשיג יותר יראת שמים על פניו תמיד כנ"ל.

לבלתי רום לבבו מאחיו כפי מה שבארנו בפנים. שהלימוד צריך להיות באופן להביא שפע טוב לעולם וכל אחד מבני ישראל יהיה נדמה לו כאחיו ולא ירום לבבו להעלים עין ממנו ויחדול להתפלל בעדו. לזאת תיכף אחר ברכת התורה אומרים יברכך כו' כי הלימוד הנכון צריך להיות בב' אופנים. הא' לאוקמי שכינתא מעפרא. ולהביא שפע טוב לעולם. וזה הרמז "ברוך אתה ד' למדני חוקיך" (קי"ט,י"ב) הוא האופן האחד להיות מצפה לרוממות האל ית"ש באופן הזה למדני חוקיך. ואופן השני "טוב אתה ומטיב למדני חוקיך" (קי"ט,ס"ח) שיהי' הלימוד בבחי' טוב ומטיב לאחריני בהשפעות טובות. כי כן הי' כוונת הבריאה להטיב לברואיו כמ"ש חסדך ד' מלאה הארץ חוקיך למדני. שיהי' הלימוד להשפיע חסדים וטובות לעולם.

וזהו פירושו בגמ' (קדושין דף מ') "אמרו לצדיק כי טוב וכו'" וכי יש צדיק שהוא טוב ויש צדיק שאינו טוב. אלא טוב לשמים ולבריות הוא צדיק טוב. וטוב לשמים ורע לבריות הוא צדיק שאינו טוב. וקשה אם הוא ח"ו רע לבריות איך הוא נקרא בשם צדיק. אך הפי' הוא כנ"ל אם הוא בבחינת צדיק טוב לבריות להשפיע טובות לעולם הוא נקרא כי טוב וההיפך הוא אם איננו בבחינה זו שיהיה לימודו בדרך הזה הוא נקרא שאינו טוב וזהו שאומרים "ונזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות על ישראל שלום". פירוש שיהיה כוונתם בלימודם ובעשיות המצות שיהיה על ישראל שלום. וזה שמסיים "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". להשפיע חסדים מעולם הארוך. הוא רומז לכתר. ובניו הם ז' ספירות בקרב ישראל. שירדו ההשפעות לבני ישראל לבד: ונחזור לעניננו. ענין ההקפות בשמחת תורה. כי אחר גמר כל התיקונים אשר נעשו בחודש הזה ירח האיתנים מראש השנה עד היום הזה בתקיעת שופר וסוכה וארבע מינים הנה בני ישראל האירו האותיות בתורה על ידי על הלולב וד' מינים כדי להביא השמחה בתורה הקדושה. ולזה בכל שבעת ימי הסוכות אנו מקיפים הספר תורה עם הלולב וארבעה מינים כדי להאיר האותיות בתורה.

וביום שמחת תורה מקיפין התיבה עם הספר תורה כדי שהתורה תאיר בהנשמות של בני ישראל. כי כן הדרך האמת הארון נושא את נושאיו. כאשר בני ישראל עושים התיקונים בהתורה אזי התורה תאיר בהם בלבבות בני ישראל להיות להם לעזר ולסייע על כל השנה ללמוד תורה לשמה ביראת שמים ושמחת עולם על ראשם אמן:

מאמר מבואר

כ-11 דקות קריאה

ענין ההקפות

רבי שלמה מראדומסק – תפארת־שלמה

בענין ההקפות עם הס"ת הנראה להסביר על פי מה שכתבנו בפירוש הפרשה בפרשת שופטים (דברים י"ז-י"ח) "וכתב לו את משנה התורה הזאת והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה כו'". דלכאורה הוא כפילת הדברים שכבר כתיב וקרא בו כו' וחזר ואמר למען ילמד ליראה כו'.

כדי להבין לעומק את עניינם של ההקפות, נתבונן קודם בציווי התורה למלך שיעשה לו ספר תורה שבו הוא יקרא כל ימי חייו. לכאורה יש כאן כפילות בלשון, בהתחלה התורה אומרת שהוא יקרא בו כל ימי חייו, ואחר כך התורה מסבירה שהסיבה לציווי היא 'למען ילמד', הרי כבר אמרנו שהוא קרא בו כל חייו, אז מה העניין שבזכות שהוא למד הוא יזכה ללמוד עוד?!

הענין בזה על פי מה שאמרו חז"ל ששים רבוא אותיות בתורה הם כנגד ששים רבוא נשמות מבני ישראל והם המאירים האותיות בתורה. וזהו פירוש "כי לא דבר רק הוא מכם" (דברים ל"ב,מ"ז) פי' כל אותיות התורה רק הוא מכם על ידי הס' ריבוא נשמות מבני ישראל הם המאירים אותיות התורה.

כדי להבין את ביאור הפסוק, עלינו להיכנס לעמקם של אותיות התורה. בזהר מבואר (זהר חדש, שיר השירים כ"ד,ב') שהשישים ריבוא אותיות שיש בתורה, הם כנגד שישים ריבוא הנשמות של עם ישראל -שהם מאירים את אותיות התורה, כפי שנרמז בפסוק "כי לא דבר רק הוא מכם" כי לא דבר, רק

(בקמץ) הוא מכם. כיון שאותיות התורה מקבילות בדיוק לכל נשמות ישראל, ממילא מצבה של התורה משתנה לפי מעשיהם של עם ישראל. וזה גם כן הפי' וקרא בו כל ימי חייו. לפי מה דאיתא בגמ' (ע"ז דף ב'): לעתיד יקח הקב"ה ספר תורה בחיקו ואומר מי שעסק בה יטול שכרו. כי כל המצות ומעשים טובים אשר עושה האדם בעולם הזה וכל המחשבות טובות כולם מאירים האותיות בתורה ולזה יטול הקב"ה הספר תורה בחיקו וכאו"א [=וכל אחד ואחד] מבני ישראל אשר האיר האות בתורה יטול שכרו. וזהו שכתוב "וקרא בו כל ימי חייו" -שיהיה נקרא בתורה כל ימי חייו מה שעשה האדם בעולם הזה תורה ומצות יהיה נקרא וכתוב בתורה כנ"ל.

לפי מה שבארנו, אפשר להבין טוב יותר את עומק הפסוק "וקרא בו כל ימי חייו". חז"ל אומרים שלעתיד לבא הקב"ה יקח ספר תורה בחיקו ויאמר שמי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו. כיון שלכל נשמה מישראל יש את האות שלה בתורה, ה' קורא לכל אחד שהאיר את החלק שלו בספר התורה לקבל על זה שכר, והדרך לבדוק את זה היא על ידי ש"קרא בו כל ימי חייו" -אם האדם שמר את התורה באמת בכל שנות חייו, החלק שלו בתורה יהיה מואר ממעשיו הטובים.

יהודי בלי אור התורה -כגוף בלא נשמה

וזה שכתוב נר מצוה ותורה אור. על ידי המצוה תאיר האות בתורה. ואז תאיר התורה בהם בהנשמות מבני ישראל לסייע אותם ליראת שמים. כי על ידי האתערותא דלתתא מתעורר למעלה ביתר שאת לסייע לכל הבא לטהר כמו שכתוב "תנו עוז לאלהים וכו' הוא נותן עוז ותעצומות לעם". וזה שכתוב ואלה שמות בני ישראל. ששים רבוא אותיות בתורה הם המאירים על ידי הארת אור התורה בהם כי בלתי התורה הם כגוף בלא נשמה. רק התורה היא המאירה בהם.

ההשפעה של הנשמה שמקיימת את התורה היא הדדית. היהודי מתחבר אל ה׳ דרך קיום המצווה בהתעוררות מלמטה – ״נר מצוה״- ועל ידי זה האות שלו בתורה מאירה, וממילא כיון שחלקו בתורה נהיה יותר עוצמתי מכח זה שהוא ׳נתן עוז לאלוקים׳, אז ׳הוא נותן עוז ותעצומות לעם׳ ה׳ מאיר עליו דרך חלקו בתורה בהתעוררות מלמעלה -״תורה אור״.

המהלך הזה מרומז בפסוק ״ואלה שמות בני ישראל״. ׳ואלה׳ -שישים ריבוא האותיות של התורה הם מאירות את ׳שמות בני ישראל׳ -כי השם מורה על הפנימיות שהיא הנשמה.¹

וז"ש [=וזהו שאומרים] ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ועד. כי ע"י התעוררות האדם בתו"מ [=בתורה ומצוות] להאיר האותיות בתורה נגד זה התורה היא מאירה בהם להביא השמחה בלבבם. וזה מה שכתוב ביעקב ומשמחתך ששמחת בו. הוא גם כן ב' אופנים כי יעקב הביא התעוררת השמחה בו כביכול בהבורא ב"ה. ועל ידי זה היה התעוררות מלמעלה להביא השמחה ביעקב אבינו ע"ה כמבואר במקום אחר.

כמו כן, ניתן להבין על פי זה את מה שאנו אומרים בתפילת ערבית ״ונשמח בדברי תלמוד תורתך ובמצותיך לעולם ועד״ -אנחנו שמחים ומחיים את חלקנו בתורה ואחר-כך אנו מקבלים מזה חיות שגורמת לנו לשמוח בלימוד התורה והמצוות ולהוסיף ביתר שאת.²

על יעקב אבינו נאמר ״ומשמחתך ששמחת בו״ שנכלל בזה שני האופנים האלה: יעקב אבינו שמח בה׳ והתענג עליו וזה גרם לה׳ להחזיר לו אהבה בכפליים עד לשינוי שמו לשם השלם -״ישראל״.

וזהו פירוש מה שכתוב "כי באור פניך נתת לנו ד' אלהינו תורת חיים וכו'" כי על ידי האותיות שבתורה שמאירים על ידי נשמות מבני ישראל נתת לנו תורת חיים. כי התורה היא מנשמות בני ישראל אשר הם חיים עודנה ועושים תורה ומצוות כנ"ל.

הרעיון הזה נמצא גם בברכת "שים שלום": ה' נתן לנו תורה שעל ידי ההתעוררות שלנו לעסוק בה בחיות, אנו מאירים אותה וממילא היא מאירה לנו את החיים בכפליים וללא שנחיה אותה לא יהיה לה קיום.

הנאום של משה לדור המדבר

וזה ענין סמיכת הפסוקים בפרשת האזינו [פרק ל"ב מ"ה -מ"ז]: "ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל: ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמור ולעשות כל דברי התורה הזאת: כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה:". יש לרמז בזה מה שכתבנו כי התורה היא מכללות בני ישראל הם העושים את התורה כנ"ל. וזהו שאמר להם משה רבינו ע"ה שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום. פי' שהוא העיד בהם באותו הדור כי האותיות התורה הם מהנשמות של אותו הדור דעה מהם נעשה התורה בדור ההוא. אך זאת התרה בהם אשר תצום את בניכם גם לדורות הבאים אחריהם לשמור ולעשות כל דברי התורה הזאת. שגם הם יהיו בבחי' זאת שהתורה תאיר מהם מהנשמות שיהיו באותו הדור. כי לא דבר רק הוא מכם. התורה היא רק מכם. ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה כו' פי' כי כאשר תעשו התורה ומצוות בדרך הזה להאיר מכם אותיות התורה. אזי ההכרח יהיה שתהיו שרויים בארץ ישראל כדי שתוכלו לקיים גם המצות התלויים בארץ כדי שלא יחסר ממנין תרי"ג מצות כי בזמן הגלות לא נשאר לנו רק מעט ממנין המצות. ואיך תאירו האותיות בתורה. אם לא רק כאשר תהיו שרויים בארץ כנ"ל:

בימיו האחרונים של משה הוא מוסר לעם ישראל נאומים רבים ומשמעותיים. באחד מהנאומים הקצרים והאחרונים שבהם, ניתן לראות בצורה יפה וברורה את התהליך שעליו דיברנו.

משה מסביר להם שכפי שהם יודעים התורה מושפעת ומשתנית על ידי עם ישראל שבאותו הדור, והאחריות מוטלת עליהם להעביר את המסר לדור הבא ולחנך אותם על כך שהתורה תאיר בהם לפי כמות החיות והשמחה שהם יכניסו בה כי התורה מושפעת ומתחייה 'רק מכם'.

אם הדור הבא יעשו את זה בכל הכח, הם יזכו לחיות באריכות ימים בארץ ישראל. כי לאחר שהם מחיים את כל אותיות התורה מלמטה, ה' מאיר להם את כל חלקי התורה מלמעלה וממילא אין שום מציאות שיהיה מצווה שהם לא יכולים לקיים -מה שקורה בגלות שאי-אפשר לשמור את רוב המצוות כיון שהם לא מוארות על ידינו ולא מוארות מלמעלה.

מי לא יודע לעשות מופתים?

ובזה מיושב קושיית הרמב"ן ז"ל בסיום התורה ולא קם נביא עוד כמשה כו' לכל האותות והמופתים כו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל. והקשה הרמב"ן הלא גם אליהו הנביא עשה כמה מופתים לישראל. רק הפי' בזה כי מעלות משה רבינו ע"ה היה בזה שהראה להם בממש האותיות שבתורה אשר מאירים מהם כל חלק הנשמות המאירים בתורה כנ"ל. וזה שמסיים לעיני כל ישראל, להראותם עין בעין.

התורה אומרת על משה רבינו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ...לכל האותות והמופתים" (דברים ל"א, י'-י"א) הרמב"ן מתקשה במקום איך אפשר לומר שלא קם כמשה לעניין אותות ומופתים, הרי רואים במהלך התנ"ך ניסים לא פחות גדולים -כמו עצירת החמה על ידי יהושע, תחיית המתים לבן הצרפתית על ידי אליהו ולאחר מכן על ידי אלישע, ועוד ניסים רבים. (יעויין שם מה שענה על דרך הפשט) לפי מה שהתבאר עד עכשיו ניתן להבין את הדבר בדרך רמז: משה רבינו לא עשה להם סתם מופתים, אלא הראה להם בעיניהם ממש ("לעיני כל ישראל") איך החיות שהם מכניסים בכל חלקי התורה (לכל האותות- האותיות) גורמת להארה עצומה מלמעלה דרך התורה, ברמה כזאת שהתורה יכולה לפעול בעולם גם דברים שהם הרבה מעל הטבע.

וזה הרמז בפרשת התשובה: "כי תשמע בקול ד' אלהיך לשמור מצותיו הכתובה בספר התורה הזאת כי תשוב אל ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך". עפ"י הנ"ל כי ע"י המצות שבני ישראל עושים הוא הכתוב בספר התורה הזאת. ואז התורה תחזור להאיר בהם. ואז ממילא תסייע אותם להחזירם בתשובה שלימה. כמו שכתוב במ"א [=במקום אחר] על פסוק "תורת ד' תמימה משיבת נפש". פירוש כדי שלא תחסר האות בתורה. התורה מביא את האדם לחזור בתשובה שלימה. וזה גם כן הפי' בפרשת נצבים: "הנסתרות לד' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת" שהתורה נעשית ע"י פעולת המצות מבנ"י כנ"ל:

את התהליך הזה ניתן לראות בעוד הרבה מקומות בתורה:

מתעוררים לשוב אל ה' מכח התורה ('כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך')

ב. "תורת ה' תמימה משיבת נפש" -כיון שתורת ה' רוצה להיות שלימה, היא עוסקת בלעורר את נשמות ישראל כדי שיוארו כל חלקיה.

ג. "לעשות את כל דברי התורה הזאת" -האחריות מוטלת על עם ישראל לקיים ולהחיות את כל חלקי התורה כדי שהתורה תהיה שלימה.

תהיה מלך!

המאמר חוזר לבאר את הפרשיה שבה פתחנו:

ונחזור לביאור הפרשה שהתחלנו. "וקרא בו כל ימי חייו". כאשר יהיה במדרגה הזאת שיהיה נקראת התורה מימי חייו שהאיר האותיות בתורה. אזי התורה תסייע אותו למען ילמד ליראה. שכל מה שילמוד יותר יהיה יראת ד' על פניו ביתר שאת. כי מדרך העולם שקודם הלימוד לבבו נשבר ושפל בעצמו מביטול לימודו ולאחר הלימוד מכניס היצר גבהות בלבבו. לא כן דרך האמת רק כמ"ש אשרי האיש ירא את ד' במצותיו חפץ מאד. כל מה שיעשה תורה ומצוות יהיה לבו חפץ להשיג יותר יראת שמים על פניו תמיד כנ"ל.

התורה מדריכה את המלך, ונכון הדבר גם לכל יהודי בלימוד התורה שאם הוא זוכה, הוא מגיע למדרגה שהתורה כולה מאירה מכח החיות שהכניס בה כל ימי חייו, והיראת שמים שלו תגדל מהאור שלה ככל שילמד יותר מהתורה המוארת.

בדרך כלל, יהודי שניגש ללמוד תורה, לפני הלימוד הוא שבור מזה שהוא בטלן גדול שלא עושה עם חייו כלום, ואחרי הלימוד הוא מבסוט על עצמו שהוא הכי צדיק בעולם. אבל הגישה האמיתית ליהודי שעובד את ה' היא להיות תמיד בהשתוקקות ושאיפה עצומה להשיג יותר ויותר יראת שמים אמיתית ורגישות לקשר עם אביו שבשמים.

לבלתי רום לבבו מאחיו כפי מה שבארנו בפנים. שהלימוד צריך להיות באופן להביא שפע טוב לעולם וכל אחד מבני ישראל יהיה נדמה לו כאחיו ולא ירום לבבו להעלים עין ממנו ויחדול להתפלל בעדו. לזאת תיכף אחר ברכת התורה אומרים יברכך כו' כי הלימוד הנכון צריך להיות בב' אופנים. הא' לאוקמי שכינתא

מעפרא. ולהביא שפע טוב לעולם. וזה הרמז "ברוך אתה ד' למדני חוקיך" (קי"ט,י"ב) הוא האופן האחד להיות מצפה לרוממות האל ית"ש באופן הזה למדני חוקיך. ואופן השני "טוב אתה ומטיב למדני חוקיך" (קי"ט,ס"ח) שיהי' הלימוד בבחי' טוב ומטיב לאחריני בהשפעות טובות. כי כן הי' כוונת הבריאה להטיב לברואיו כמ"ש חסדך ד' מלאה הארץ חוקיך למדני. שיהי' הלימוד להשפיע חסדים וטובות לעולם.

יהודי שלומד מתוך רגישות והשתוקקות לה' לא עוסק בלפתח את הקריירה של עצמו, אלא במה יוסיף יותר כבוד לה' וממילא הוא דואג במקביל גם לעולמו הרוחני והגשמי של חברו. ולכן אומרים את ברכת כהנים לאחר ברכות התורה- כדי להכווין את היהודי שבלימוד התורה הוא צריך לשים לב גם לכבוד ה', וגם להשפיע טוב לעולם שזוהי בעצם כוונתו של ה' בבריאת העולם. הדבר נרמז בשני פסוקים בפרק קי"ט: מצד אחד "ברוך אתה ה' למדני חוקיך"' -ה', תעזור לי שהמניע שלי ללמוד יהיה כדי שיתגדל שמך וכבודך ותתגלה בתוך העולם'.³ ומצד שני "טוב אתה ומטיב למדני חוקיך"' -ה', תעזור לי להשפיע מכח הלימוד שפע טוב לעם ישראל ולעולם כולו, כי בשביל זה בראת את העולם'. וזהו פירושו בגמ' (קדושין דף מ') "אמרו לצדיק כי טוב וכו'" וכי יש צדיק שהוא טוב ויש צדיק שאינו טוב. אלא טוב לשמים ולבריות הוא צדיק טוב. וטוב לשמים ורע לבריות הוא צדיק שאינו טוב. וקשה אם הוא ח"ו רע לבריות איך הוא נקרא בשם צדיק. אך הפי' הוא כנ"ל אם הוא בבחינת צדיק טוב לבריות להשפיע טובות לעולם הוא נקרא כי טוב וההיפך הוא אם איננו בבחינה זו שיהיה לימודו בדרך הזה הוא נקרא שאינו טוב הגמרא במסכת קידושין מבארת את הפסוק בישעיה (ג',י')"אמרו צדיק כי טוב" שברור שלא יתכן לפרש שיש צדיק שאינו טוב, אלא הכוונה שיש צדיק שהוא טוב רק לשמים ורע לבריות. ולכאורה ברור שלא שייך לקרוא צדיק לאדם שרע לבריות, אלא הכוונה שהוא באמת צדיק אלא שכשהוא לומד תורה הוא

חושב רק על כבוד ה', ולא גם על מה שבשבילו ברא ה' את העולם-להיטיב לבריות, לכן הוא נקרא רע לבריות כי בגללו נמנע מהם השפע. וזהו שאומרים "ונזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות על ישראל שלום". פירוש שיהיה כוונתם בלימודם ובעשיות המצות שיהיה על ישראל שלום. וזה שמסיים "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". להשפיע חסדים מעולם הארוך. הוא רומז לכתר. ובניו הם ז' ספירות בקרב ישראל. שירדו ההשפעות לבני ישראל לבד:

לכן כשאנו מתפללים על הדור הבא, אנו מתפללים שהם יהיו כאלה שמכוונים במעשיהם הטובים להשפיע טוב על כל עם ישראל, כפי שנרמז בפרשייה על המלך "למען יאריך ימים על ממלכתו" -שישפיע טוב (כפי שמרמז היום ביחס ללילה) מהמקום הארוך דהיינו החלק התחתון שבספירת הכתר ('אריך אנפין'-פנים ארוכות) המסמל את הרצון של ה' ("הוא") -על ידי לימודו בצורה מאירה ומלאת חיות כיון שהאיר את חלקו בתורה -"ובניו בקרב ישראל" בניו רומזים לשבע המידות חג"ת נהי"ם שמקבלות מהכתר ('אריך') ועליו לדאוג שהשפע שה' מעביר דרכו ילך לכלים של עם ישראל ולא רק לעצמו.

השמחה של התורה

איך כל זה קשור לעניינם של ההקפות?

ונחזור לעניננו. ענין ההקפות בשמחת תורה. כי אחר גמר כל התיקונים אשר נעשו בחודש הזה ירח האיתנים מראש השנה עד היום הזה בתקיעת שופר וסוכה וארבע מינים הנה בני ישראל האירו האותיות בתורה על ידי על הלולב וד' מינים כדי להביא השמחה בתורה הקדושה. ולזה בכל שבעת ימי הסוכות אנו מקיפים הספר תורה עם הלולב וארבעה מינים כדי להאיר האותיות בתורה.

עכשיו סוף סוף נוכל לחזור להבין את העניין של ההקפות בשמחת תורה. אין חודש עמוס יותר במצוות מעשיות, מיוחדות ומשמחות כמו חודש תשרי. עם ישראל כולו עושה המון מצוות עם כל הלב והנשמה. זה מתחיל בתקיעת השופר בלב נשבר, עובר לצום יום הכיפורים בדבקות עילאית, ממשיך לסוכה וארבעת המינים באהבה ושמחה נפלאה עם כל הנענועים וההקפות שלהם. כפי שלמדנו לעומק, בכל מצווה מעשית שאנחנו עושים -בפרט אם אנחנו עושים אותה בחיות עצומה והמון דבקות ושמחה -אנחנו מאירים את חלקי התורה באור בהיר,

ובפרט בהקפות של ההושענות בהם אנחנו בצורה מפורשת עוסקים בהקפת הספר תורה עם ארבעת המינים כדי להחדיר בו את האור העצום של המצוה עד שכולו יאיר.

וביום שמחת תורה מקיפין התיבה עם הספר תורה כדי שהתורה תאיר בהנשמות של בני ישראל. כי כן הדרך האמת הארון נושא את נושאיו. כאשר בני ישראל עושים התיקונים בהתורה אזי התורה תאיר בהם בלבבות בני ישראל להיות להם לעזר ולסייע על כל השנה ללמוד תורה לשמה ביראת שמים ושמחת עולם על ראשם אמן:

זהו. הגענו לשיא!

עכשיו כשכל חלקי התורה מוארים באור נפלא שנוצר מההתעוררות שלנו בכל החודש האחרון והתורה פשוט חיה ושמחה, לא נשאר לנו אלא לשאוב את האור העצום שנמצא בתורה ונותן לנו את הכח להמשיך ללמוד ולשמור את כל חלקי התורה מתוך חיבור אמיתי ודבקות עצומה במי שנתן לנו אותה. אז יאללה, למה אנחנו מחכים? בואו נרוץ לרקוד עם התורה שאותה כל-כך הארנו, ובזמן שנחזיק אותה ניתן לה לשאת אותנו ולהשפיע עלינו אור וכח ללמוד בחיות בכל לילות זמן חורף ולקיים את כל חלקיה בדבקות ושמחה!!!

נקודה למחשבה

כ-2 דקות קריאה

וואו, הנה זה קורה!

הגענו לשיא של כל חגי תשרי!

כמעט חודש שלם של עבודה מאומצת עם כל הלב והנשמה. אני יושב לרגע של מחשבה לאחר הפרידה מהסוכה, ומעביר לרגע מול עיני את החודש החולף.

בהתחלה אני נזכר ברצון העז ששטף אותי באלול לחזור לחיות תמיד עם המלך בשדה ולא לעזוב אותו, פתאום אני שומע את הצעקה הפורצת מעומק הלב דרך השופר "אין לנו מלך אלא אתה!!"

עשרת ימי תשובה עוברים לפני במהירות עם כל הרגעים של חשבון הנפש המעמיק והנוקב והאוויר שמתנקה בקצב, אחר-כך מגיע יום כיפור ואני רואה את עצמי עומד מול הסטנדר ופורץ בבכי מלא בתחושת הקלה ושמחה על האבן הכבדה שסוף סוף נפלה לי מהלב, ומצד שני בושה על הריחוק שיצרתי, והבטחה שיותר אני לא חוזר לשם לעולם. משם במעבר חד אני צועד לתוך הסוכה ולא יכול שלא להתרפק על החיבוק הנפלא של אבא האוהב. אני תופס את ארבעת המינים ופורץ בריקוד סוער לכל הכיוונים, כדי למלא את העולם בגילוי הנפלא של הקשר החדש שנוצר השנה. /// כשנהנים, הזמן עובר מהר. השמחה והדבקות פורצים כל גבול והנה אני נמצא כאן. החיבור ביננו כבר הרבה יותר פנימי ועמוק, והסוכה כבר לא מכילה אותו. עוד מעט נתחיל את ההקפות, נוציא את ספרי התורה ונרקוד איתם עד כלות הנפש.

אבל רגע, מה הקשר עכשיו לספרי תורה, מה אנחנו בשבועות? מתן תורה זה היום?!

למה שלא נרקוד פשוט עם ה' אחרי חודש שלם שאנחנו מפתחים איתו קשר חדש וחושבים עליו בלי הפסקה?

אז זהו שלא. השאלה הזאת מתאימה אולי לבחור שיושב מול הגמרא בלילה ארוך של סוף זמן חורף, והוא קצת שבור מזה שהוא מרגיש חוסר הצלחה בלהתחבר לה' דרך הגמרא- אבל לא, פשוט לא עכשיו!! /// בחודש האחרון קיימנו כל-כך הרבה מצוות עם כל הלב והנשמה, או לפחות מאוד רצינו וניסינו שזה יהיה עם כל הלב והנשמה. במילים אחרות אפשר לומר שעכשיו יותר מתמיד החלק שלנו בתורה מואר כולו מהחיות שהכנסנו בו, וממילא הוא מחזיר לנו חיות בתורה הקדושה ובקשר החדש עם ה' אהובנו בכפליים.

גם אם לא תמיד אנחנו מצליחים לחוות את הקשר עם ה' דרך התורה בשלמות, עכשיו אנחנו יכולים ב-100% לחיות אותו דרך חלקנו הכל-כך מואר ומאיר בתורה.

אז יאללה, אני רץ לרקוד עם הספר תורה ולהתחבר לה' דרך הספר שאור אין סוף ברוך הוא שהוא בלי גבול, נכנס בו בתוך הכתב המגושם ועכשיו הוא מואר באור נפלא שאי אפשר שלא להרגיש ולחוות את ה' דרכו.