התבוננות
29 מאמרים עם התגית "התבוננות"
בראשית ברא
אפילו ספירת החכמה העליונה היא בסך הכל נברא?
התבוננות: כאן ההתבוננות פונה לגדלות ה׳: כשמבינים שאפילו החכמה העליונה היא רק נברא, הסיפור כבר אינו ״אני״, והחיים מקבלים מבט אחר. החתימה קוראת להמשיך ולהתבונן בגדלותו דרך הבריאה.
מן המצר
איך מנצחים את היצר בלי להילחם בו כשווה בין שווים?
התבוננות: כמו בן המלך שהביט במשקפת וראה את הארמון המואר, ניתן לנו מיעקב אבינו כוח להציץ מרחוק ביופי של מעלה, עוד לפני המעשה. מבט אחד כזה, מלמעלה, מבטל את היצר ומשנה את ההתמודדות.
ראה אנכי נותן לפניכם
הראש מבין, הלב שותק. מה שם הוי"ה אומר על זה?
התבוננות: ה׳ עילאה, ״רחובות הנהר״: להעמיק בגדולת ה׳ ״כל חד לפום שיעורא דיליה״. מעלתה שהמחשבה תופסת בה, אבל היא רק ״היכל״ לנקודת הביטול. ובגלות, גם התבוננות אמיתית עלולה להישאר תקועה במוח.
מה טובו
דווקא הימים האפורים, בלי התרגשות, שומרים על השכינה שבתוכנו
התבוננות: כדי שהאהבה הרמה והנעלמת תרד אל הלב, צריך להתייגע בעין השכל ולהתבונן שהכל ממנו ובלעדיו חוזר לאין ואפס. זו הה״א של אברהם, וכח הגילוי הזה עצמו הוא מתנת חינם מלמעלה.
אך בגורל
למה הנשמה לא יכולה פשוט לשבת בשקט? זו לא גלות, זו שליחות!
התבוננות: ה״שרים״ שחפרו את הבאר הם ההתבוננות, המסירה את עפר הגוף מעל אור הנשמה. ומי שמתבונן שהקב״ה, עצם הטוב, בחר בירידה כי רק דרכה באה העלייה, מביא אפילו את נפשו הבהמית למנוחת הנפש.
וספרתם לכם
איך מאירים גם את הבהמה שבתוכנו לפני מתן תורה?
התבוננות: מתבוננים שכל העולמות ורבבות המלאכים חיים רק מ״הארת שמו״, ממידת המלכות, ושגם רבוא רבבן אין להם ערך מול האין סוף. התבוננות כזו ״בעומק הדעת״ מולידה מעצמה את ה״רצוא״ של ״ואהבת״.
אלה החוקים
מה אם הקללות שבפרשה הן בעצם הברכה הגדולה ביותר?
התבוננות: ה״קום נא״ שאמר יעקב ליצחק הוא עצת ההתבוננות: לשבת בנחת, להעמיק בגדולתו שאין לה חקר, ומתוך שיא הרצון להיות אחד עמו להסתכל למטה על התאוות. ממילא הרע מאבד יניקה ונופל.
קדושים תהיו
וכי עלה על הדעת שנהיה קדושים כמו ה' עצמו?
התבוננות: ההוראה ״הסתכל בשלשה דברים״ איננה רק מוסר על טיפה סרוחה ורימה. זו התבוננות במקור האלוקי, בנקודת היו״ד המחיה ובמלך השורה בכל מלאכה. היא שמקשרת לאהבה וליראה העליונות, ולכן ״אין אתה בא לידי עבירה״.
מה נשתנה
למה דווקא 'מכל הלילות'? הרי גם ביום אין מטבילין!
התבוננות: שתי פנים להתבוננות: עיון ב״ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״, שאין שום שינוי בין קודם הבריאה לאחריה, מעורר את האהבה הנרדמת. והעמקה בכל פרטי ההשגה, לא רק ׳ראייה מרחוק׳, היא ה׳טיבול׳ שנותן טעם לאלוקות.
חייב איניש
מה עמלק עושה בין הראש שלנו ללב?
התבוננות: זהו המפגש עצמו עם ה׳, אותיות י״ה שבנפש: להבין שכל המציאות היא מחשבה אחת שלו ובטלה לגמרי. הרגשות והמעשים הם רק התגובה למפגש, ועמלק, ה״רוח שטות״, חותך ביניהם ומשאיר אותנו בתוך עצמנו.
דבר אל בני ישראל
האם ה' באמת צריך את התרומה שלנו? תלוי איך נותנים.
התבוננות: ׳ויקחו לי תרומה׳ מלשון רוממות: לפני הזהב והכסף מתבוננים ביסודות, בכוכבים, במלאכים וברקיעים, כדי לדעת לפני מי עושים את המצווה. וכל אחד ׳אשר ידבנו לבו׳, לפי מה שלבו מסוגל להכיל.
מצוות יעוד ופדיון אמה העבריה
איך הופכים מעבד שעושה מה שאומרים לו לכלה של ה'?
התבוננות: כאן נחשף ההבדל בין סידור שבחים ב״ריהטא״ שבפסוקי דזמרה, שמרגש כמו חידוש, לבין עיון עמוק בקריאת שמע, ״בינה ליבא״, שמשנה את ה׳מי אני׳. ובכל זאת, המתבונן עצמו עדיין נשאר בחוץ.
דער פרומער וארא
למה הנשמה ירדה לעולם במסלול שנועד מראש לכישלון?
התבוננות: שום רגש לא נולד כאן מעצמו: מתבוננים בגדולת ה׳ הרואה כל מחשבה – ונולדת בושה; מדמים כאילו נדחינו מבית המלך – ומתעוררת צעקת אהבה; מעמיקים ב״היה הוה ויהיה״ – ונפרץ הצמאון.
חכלילי עינים מיין
מה קורה כשהאהבה לה' גדולה מדי בשביל הלב?
התבוננות: בפסוקי דזמרה ובברכות קריאת שמע מתבוננים איך העולם כולו חי מהארה קטנה של מלכותו, וכך נקבעת בלב אהבת עולם. אך אהבה זו תלויה בדעת: מסיחים אותה והיא פוסקת. לכן נדרש גילוי שמעליה.
להבין ענין נפש האלקית
לפני התפילה אתה בכלל 'אדם', או רק 'דם'?
התבוננות: ״שמע״ הוא עבודת הבינה, ״אם הבנים״ שמולידה אהבה ויראה. שני כיווני התבוננות: ״הוי׳ אחד״ – העולמות בטלים לדיבורו; ״הוי׳ א־להינו״ – שורש הנשמה במחשבתו. ברכות קריאת שמע ופסוקי דזמרה באו להרחיב ולקרב אותה ללב.
אין שכחה לפני כסא כבודך (הקדמת נר מצוה ותורה אור)
אם לפני ה' אין שכחה, איך ציון אומרת 'שכחני'?
התבוננות: ׳ישראל לא ידע, עמי לא התבונן, הוי גוי חוטא׳: חסרון ההתבוננות לבדו מוביל עד פריקת עול. זכרון בעלמא אינו מספיק. צריך להתבונן באלוקות עד שהיא נודעת ומורגשת בלב, כשור המרגיש את קונהו.
אשרי תמימי דרך
מה גורם לתפילה שלנו לשאת חן למעלה?
התבוננות: עבודת היהודי היא להסתכל תמיד בשכל שבכל דבר ולהתקשר דרכו לה׳. כך ׳בכור שורו הדר לו׳ – הסתכלות שמאירה גם במקום אפל, ו׳אשרי׳ עצמו מתפרש כלשון הסתכלות של ׳תמימי דרך׳.
ואשה אחת
מה עושים כשהאש בנשמה כבתה ונשאר רק אסוך שמן?
התבוננות: כאן ההתבוננות מופנית פנימה: ׳כלים רקים׳, להתבונן הרבה איך אני כלי ריק, בלי דעת במוח ובלי אהבה ויראה. התבוננות כנה כזו מולידה מרירות וצעקה, ומהן נפתח יתרון האור מן החושך.
איש הא־להים
למה בשמחת תורה כמעט לא לומדים, ורק רוקדים עם ספר תורה סגור?
התבוננות: אפשר ללמוד ולהתבונן והלב לא זז, כי המצוות גולמיות ונעלות מן ההשגה. העומק מתגלה כשההתבוננות, דרך הפלפול, מביאה להכרה כמה איננו מבינים, ודווקא אז התורה נכנסת פנימה ונקנית.
לבאר ענין יום כיפור
למה מצוות לא תעשה צריכה יום כיפור, ועשה לא?
התבוננות: מה שקבוע משעמם. לכן ההתבוננות שמלהיבה את הלב היא בחידוש: כמו שאני קם בכל בוקר בריה חדשה, ה׳ מחייה הכול מחדש. בעצם זו הפניית פנים למה שתמיד היה ושהתעלמתי ממנו.
כי תצא למלחמה
מה אם דווקא התאווה הכי חזקה שלך שורשה בחיות הקודש?
התבוננות: זוהי ״אש מן ההדיוט״, ההתעוררות מלמטה: בברכות קריאת שמע מתבוננים בחיות המרכבה הבטלות לרוכב, ובפסוקי דזמרה בצומח ובדומם. כך האדם ״נזכר״ בשורשו וחפץ להינתק מהתענוגים. ובכל זאת, בלי עזרת ה׳ אין די.
והיה עקב תשמעון
דווקא המצוות שאנחנו דשים בעקבינו הן שבונות אותנו?
התבוננות: להתבונן בשבחי ה׳ ובמעשיו אינו רק לדעת, אלא להתקשר ולהשתנות. מי שמתבונן באמת במידות ה׳ מתעורר להידמות אליו, ומתוך מחשבה מזוככת חש שהחיות האלוקית מחיה הכול, עד ש׳אין עוד מלבדו׳.
בשברי לכם מטה לחם
מה קורה ללחם התורה כשאופים אותו באש הלב?
התבוננות: מאין באה האש השחורה? מהתבוננות באחדות ה׳ ובאחדותו עם העולם. זהו ׳התנור האחד׳ שבפסוק: ההתבוננות היא הכלי שמחזיק את הצמאון ומאפשר לו לאפות תורה שנבלעת בלב.
וספרתם לכם
מה מסתתר בטעם המתוק של התפוח שבידך?
התבוננות: לא נעצרים בהכרה שהמתיקות באה מה׳. ממשיכים לראות בה חסד, שואלים איזה חסד ומדוע, ושוב פנימה, ״ממחרת השבת״, אל מה שעוד לא התגלה. חמישים ימי הספירה הם חמישים שערי בינה של התבוננות כזו.
לא תהיה משכלה
מה עושים כשהאהבה לה' נולדת – ונעלמת?
התבוננות: כמו יין שמשמח ומגלה דברים חדשים, ההכרה ש״כולא קמיה כלא חשיב״ מולידה אהבה ויראה. אך זה קורה רק בלב שנשטף, ורק כשחיינו אינם סותרים אותה. וכשעוברים מלהתבונן בה׳ להתעסק באהבה עצמה, היא נפסקת.
לסוסתי ברכבי פרעה
מה הקשר בין סוסי פרעה לאותיות התפילה שלך?
התבוננות: אותיות התפילה מעלות, אבל צריך גם להתבונן – ולפחות לכוון פשט המילים. ההתבוננות העיקרית ב׳יוצר אור׳: אפילו ׳קדושים׳ אינסופיים חיים רק משמו, והוא ׳לא שניתי׳, מרומם מעל הכל – ומזה נולדת אהבת ׳בכל מאודך׳.
קול דודי
למה מה שאנחנו מבינים בראש לא מגיע ללב?
התבוננות: כאן ההתבוננות בגדולת ה׳ היא ״חיי אבותינו״, החיות שמולידה אהבה ויראה. כשהמוחין רחבים, כאנשי יריחו, מ״ה׳ אחד״ עוברים מיד ל״ואהבת״. כשהם קטנים, ההבנה נתקעת במיצר הגרון ולא יורדת ללב.
ויחד לבבנו
התפילה מרגישה כמו עול? בוא נייחד את הלב מחדש
התבוננות: מתחילה בפשטות: ׳ה׳ עומד עלי ומקשיב לתפילתי׳. משם עולה מדברים מושגים לבלתי מושגים ועד תחושה בהם. בסובב מתבוננים בעיקר דרך משלי נפש. והסימן להשכלה אמיתית: שהיא משנה בנו משהו בעבודה.
איתא בזהר
איך הופכים 'מה' ל'מאה'? אל״ף אחת שמשנה את כל הנפש
התבוננות: במקום להיאבק בנטיות הנמוכות, מתבוננים בכך שה׳ ממלא ומקיף את כל המציאות, וההתבוננות עצמה פוקחת את העין לראות כמה ה׳אני׳ הנפרד הוא ׳מה׳. כוח זה שייך לנשמה ולבינה, ׳בית אביך׳.