כי תצא למלחמה
גם לימוד תורה באלול הוא תשובה, ואפילו בלי מלחמה
אתכפיא ואתהפכא: תפילת ימות החול היא ׳שעת קרבא׳ של אתכפיא, ובשבת, ״בשנותו את טעמו״, באה תפילה טבעית של אתהפכא. הרבי הריי״צ מבאר שגם הקרב של החול מכוון לשבת: ״אתכפיא המביאה לידי אתהפכא״.
מה טובו
דווקא הימים האפורים, בלי התרגשות, שומרים על השכינה שבתוכנו
אתכפיא ואתהפכא: שריפת הפרה היא עקירת הרצון מכל מחשבה, דיבור ומעשה שאינם לה׳, כפיה גמורה. אך מה שנשאר, האפר, הוא יסוד התאווה, ואותם רשפי אש שבערו לעולם הזה מתהפכים לבעור לאלוקות.
אלה החוקים
מה אם הקללות שבפרשה הן בעצם הברכה הגדולה ביותר?
אתכפיא ואתהפכא: יצחק ביקש לברך את עשו כדי לאכפייא את הסטרא אחרא, אך רע גמור אי־אפשר לכפות, צריך לעקור. רק אחרי הביטוש בא ה״ציד״: ניצוצות הגוף והנפש החיונית מתהפכים לקדושה, והקללה עצמה נהפכת לברכה.
מצוות ביעור חמץ ואכילת מצה
איך ביס של מצה מלמד אותנו לקרוא לה' 'אבא'?
אתכפיא ואתהפכא: המונחים עצמם אינם מופיעים, אך הצד של ׳אתהפכא׳ בולט: הנשמה ירדה כדי להפוך את הנפש הבהמית לאמונה. הכוח ניתן בכללות בליל הסדר, נפרס בששת ימי הפסח על ששת מידותיה, ובספירה – פרט אחר פרט.
קחו מאתכם
האם בשר ודם יכול באמת לתרום משהו לבורא העולם?
אתכפיא ואתהפכא: מצה לפני ספירת העומר, זרע שמרקיב באדמה וביצה שנוצרת מ׳אין׳ מלמדים כולם שאין היפוך המידות בלי כפייה קודמת. ובכל זאת לאתכפיא מעלה משלה: ביטול רצון ממשי, המעורר את השפע מלמעלה.
בכל דור ודור
מאמינים בה' ועדיין גונבים? כאן מתחילה הגלות הפנימית
אתכפיא ואתהפכא: המונחים עצמם אינם מופיעים, אבל הרעיון חי כאן: הופכים את הקערה על פיה, כך שהנפש האלוקית מובילה במקום הבהמית. ומעבר לכך, השכל מסוגל להפוך את גוף המידה הרעה עצמה לטובה.
ואשה אחת
מה עושים כשהאש בנשמה כבתה ונשאר רק אסוך שמן?
אתכפיא ואתהפכא: הצעקה מתוך הלילה היא עצמה מה שמגלה את האור: ׳כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין׳. דווקא החושך, כשכופים ושוברים אותו, מגלה את אור ה׳ ביתר שאת, ׳יתרון האור מן החושך׳.
מים רבים
דווקא מתוך טרדות הפרנסה אפשר להגיע הכי קרוב לה'
אתכפיא ואתהפכא: ׳יתרון האור מן החושך׳: אחרי יום בטרדות הפרנסה, ההתבוננות בתפילה בכך שכל העולמות הם רק זיו המלכות הופכת את החושך לאור. היא מביאה אהבה ׳בחילא יתיר׳ כבעלי תשובה, שאינה מסתפקת אלא בעצמותו.
כי תצא למלחמה
מה אם דווקא התאווה הכי חזקה שלך שורשה בחיות הקודש?
אתכפיא ואתהפכא: לא די לקרר את התאווה ולעשות את תענוגי העולם בקרירות. ב״בכל לבבך – בשני יצריך״ כוח המתאווה עצמו עולה לשורשו, ו״אתהפכא חשוכא לנהורא״: אותה עוצמה נהפכת לתשוקה לה׳ כרשפי אש שלהבתיה.
וידעת היום
את ה' בורא העולם רואים; את ה' עצמו – רק מאמינים?
אתכפיא ואתהפכא: ״והשבות אל לבבך״ מתפרש כשתי דרכים בעבודה עם הנפש הבהמית: לכפות אותה, ולהפוך אותה כך שתרצה בעצמה. כך מתגלה ש״הוי״ה הוא האלוקים״, שה׳ עצמו נמצא גם במקום המוסתר, עד שהעוונות עצמם יהפכו לזכויות.
ואהיה אצלו אמון
למה נענש דוד המלך על שקרא לתורה 'זמירות'?
אתכפיא ואתהפכא: ב״עת לחבוק״ ימין ה׳ מחבקת גם את ה״אחור״ שלנו והופכת את הנפש הבהמית לאהוב אותו. וב״עת לרחוק מחבק״ דווקא כפיית היש לאין של הבינוני עושה את ה״שחוק״ הגדול – כך התורה ״משחקת לפניו בכל עת״.
ויושט המלך לאסתר
למה אסתר קיבלה בפעם השנייה את כל השרביט?
אתכפיא ואתהפכא: שבתות וחגים דוחים ושורפים את הגשמיות כעשן מן הלחלוחית – זו אתכפיא. בפורים אותו פה של אחשורוש שגזר הוא שכתב לטובת היהודים: החושך עצמו נהפך לאור, ולכן פורים לא יתבטל לעתיד.