קליפת נוגה – עץ הדעת טוב ורע

לאחר שבירת הכלים של עולם התהו, התערבו ניצוצות קדושים מלאי עוצמה במציאות ה'יש' – תודעת הנפרדות מהקב"ה. כך, שבכל מציאות העולם ישנו 'ערבוב' בין הטוב – אור אלוקי, לבין הרע – תחושת נפרדות מהקב"ה. את הערבוב הזה ייצג "עץ הדעת טוב ורע", הגורם לטעות המחשבה ש"והייתם כאלוהים" – שיש לכם ישות עצמאית השולטת בעולם מלבד הקב"ה [כשבאכילת עץ הדעת הכנסנו לתוכנו את הערבוב (כמו שהאוכל נהיה חלק מאיתנו) – והוא נהיה חוויה קיומית שלנו ביום-יום]^ז.

כל המציאות המעורבבת – שאינה רע, אך יכולה להרגיש נפרדת – נקראת קליפת נגה והיא כל המאכלים והדברים הגשמיים המותרים בעולם, שמותר (וצריך) להשתמש בהם, אך ניתן גם 'להתגשם' מהם ולהיות 'נבל ברשות התורה'^ח.

זאת בניגוד למאכלות אסורות ושאר דברים אסורים, שחיותן מג' קליפות הטמאות לגמרי ואין בהם טוב כלל, ועל כן תיקונם הוא דחייתם לא להינות מהם כלל. על כן דברים אלו נקראים 'איסור' משום שהניצוצות האלוקיים המחיים אותם^ט אסורים-כבולים בידי הסטרא-אחרא והקליפות; לעומת קליפת נגה, שהדברים ששייכים אליה בעולם נקראים 'היתר' – משום שהם מותרים-משוחררים מידי הסטרא-אחרא, וניתן להעלותם.

כמו כן, הנפש הבהמית-הטבעית של ישראל נמשכת מקליפה נגה, ועל-כן יש בה גם חפץ להטיב לזולת ללא אינטרס אישי (בניגוד לגויים שנמשכים מהקליפות הטמאות לגמרי, ופועלים רק מאינטרס אישי^י), וכן את טבע נשמות ישראל: רחמנים וגומלי חסדים^יא.

את ערבוב הטוב והרע עלינו לברר בכח הנשמה שלנו – שהיא טוב אלוקי מוחלט, בעשיית "כל מעשיך לשם שמים" – והיינו לגלות שתכלית הדבר הוא הטוב, להתקשר בקב"ה ולא להגדיל את חוית ה'אני' בנהנתנות וסיפוק אישי. וראה ערך בירור.