יעקב וישראל

להבין מהו בחינת יעקב ומהו בחינת ישראל

בפרשת וישלח מופיע סיפור מיוחד (בראשית לב, כה-כט): "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". בקבלה ובחסידות מוסבר כי שינוי השם הזה הוא מעבר מדרגה, מדרגה נמוכה למדרגה גבוהה יותר באין ערוך, אך למרות זאת – בהמשך התורה ממשיך יעקב להקרא יעקב, ולא ישראל. מזה אנחנו לומדים שלמרות שיש 'ישראל' צריך להמשיך להיות קצת 'יעקב' (או שיש מי שצריך להיות יעקב ויש מי שצריך להיות ישראל). מה אומרים שני השמות הללו ומה החילוק ביניהם?

מדרגת 'יעקב' (מלשון עַקֵב, "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב"; "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם") מסמלת את עבודת ה' והמאמץ על היהדות בתוך גדרי העולם הזה, השגרה והחיים היומיומיים הנפרדים והמלחמה מול הרוע והקושי בעולם – זהו המצב שבו היצר הרע עדיין פעיל, והאדם נדרש למאבק תמידי, למאמץ ולעשית אתכפיא כדי לנצח את יצרו הרע או את הרע בעולם ולעשות את הדבר הנכון. זוהי עבודת הבינוני, שנקראת גם עבודת ימי החול, שבהם נדרש עמל כדי לזכך את החומר מלמטה למעלה, זוהי מדרגה של מלחמה במציאות, עבודה מתוך ההעלם של העולם הזה וטרדותיו.

לעומת זאת, מדרגת ישראל (אותיות לי ראש, לשון שררה) היא עבודת ה' העליונה יותר, השייכת לצדיקים, שבה האדם פועל מתוך המוחין (ראש), הבהירות והשכל, וממשיך את אור ה' מלמעלה למטה. 'ישראל' כבר התעלה מעל המאבק הפנימי (עבר מלהיות בינוני לצדיק), הרע אינו תופס אצלו מקום, ועבודת ה' שלו היא טבעית, מתוך תענוג ושמחה (אתהפכא). עבודת הצדיקים הזו נקראת גם עבודת יום השבת קדש, שבה העולם החומרי לא מסתיר את ה' אלא מגלה אותו. במדרגה זו, כאשר לצדיק יש שררה על המציאות, הוא לא חנוק אליה אלא בוחר בה, ישרה־אל, אור ה' ישרה בעולם הזה על ידי הצדיק הממשיך אותו.

שתי הבחינות הללו נחוצות תמיד יחד: צריך תמיד את השאיפות והקדושה התמידית של מדרגת 'ישראל' כדי לדעת לאן לשאוף, אבל תמיד להיות מוכן ושמח בעקשנות ובעמל של ענין 'יעקב' כדי להתמודד עם המציאות המעשית ולא להכבל אליה חלילה. כל בינוני יכול לגלות בעצמו גם צדיק, וכל צדיק מחזיק עצמו לבינוני.

מתוך מה טובו · פרשת בלק · תשפ״ו