מיעוט הירח

...מפני מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו חטאת להוי׳, אמר הקב״ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, וזהו חטאת להוי׳... ועקר בחינת תקון והתחדשות הלבנה נמסרה לישראל, כי ישראל מונין ללבנה, וקדוש החדש תלוי בבית־דין כשאומרים מקדש החדש כמו שדרשו רז״ל על הפסוק החדש הזה לכם...

במדרשי חז"ל ובקבלה מרבים להביא משלים מ"חכמת התכונה" – גרמי השמים, התנהלותם, מהלכם ויחסיהם זה לזה. אחד החשובים שבהם, שמופיע רבות, הוא מיעוט הירח – כמובן, מקור הדרושים על כך הוא מדרש חז"ל הידוע שבתחילת הבריאה נבראו השמש והירח כ"שני המאורות הגדולים", אך בעקבות טענת הלבנה ש"אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד", ציוה עליה ה' למעט את עצמה. בקבלה מדובר רבות על משל היחס בין השמש והירח – השמש היא בחינת ה'משפיע', מקור האור; ואילו הלבנה היא ה'מקבל' – עליה נאמר כי "לית לה מגרמה כלום", אין לה מעצמה כלום, היא רק מקבלת אור מהמשפיעים לה (מענין מאד לראות את הדבר בגשמיות, על הארת השמש לעומת הארת הירח, ואכמ"ל...). לכן, הלבנה נקראת גם ספירת המלכות, מסמלת את כנסת ישראל ביחס לה' ובכללות את הצד הנקבי במציאות.

נציין שלשה הקשרים מרכזיים שבהם מובא בקבלה עניין מיעוט הירח: הראשון – ממיעוט הלבנה לומדים את ענין השפלות והבטול: כשם שללבנה אין אור משלה, "לית לה מגרמה כלום", כך על האדם לחיות מתוך תודעה שכל חיותו ומעלותיו, כולל המצוות שהוא זוכה לקיים, הן מתנה מלמעלה. "מיעוט עצמי" תמידי הוא הכלי המאפשר לשמוח באמת בכל מצוה שזוכים לקיים, ולחוות באמת את רחמי ה' עלינו. בנוסף, התהליך המחזורי לפיו הירח גדל וקטן מלמד אותנו את היכולת לקום מתוך משברים בבחינת "ירידה לצורך עליה". היהודי נמשל ללבנה המתמעטת ומתחדשת, ללמד שגם בשיא החשכה קיימת נקודת התחדשות שמתוכה אפשר לגדול.

בתור המתקה מופלאה, את מיעוט הירח דורשים בקבלה על הצמצום הראשון, בו ה' יתברך צמצם והעלים את אורו האין סופי כדי לאפשר קיום ל"עמידת העולמות", שיהיה לעולמות הוויה וישוּת עצמאית. אך המיעוט אינו תמידי: כמו שהלבנה תגדל בהמשך, כמו שנאמר "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה", כך גם ישנה תנועה כללית של 'עלית המלכות' – הצד הנקבי בולט, נוכח, קיים ומשפיע יותר בעולם, גם בין אשה לבעלה (עד ש"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם הוי' תִּקְרְאִי אִישִׁי, וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי") וגם בין כנסת ישראל לה' יתברך, עד שהאשה, המקבל, עולה ומתעלה להיות עוד יותר מהמשפיע – כמו שנאמר "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ". על 'עלית המלכות' ועמידת דמות ה'אשה' האלקית (נוקבא) מול ה'איש' (ז"א) יש המון דרושים יפהפיים בקבלה ובחסידות.

מתוך פינחס בן אלעזר · פרשת פינחס · תשפ״ו