אתפשטותא דמשה בכל דרא

"ודע שכל הצדיקים שבדור כל אחד ואחד הוא בחינת רועה, כי בכל אחד ואחד יש בו בחינת משה, וכל אחד ואחד לפי בחינתו, הוא עושה בחינת משכן". בזוהר הקדוש (תקוני־זוהר עמוד קיב, א – תיקון סט) מדובר על "אִתְפַּשְׁטוּתֵיהּ דְּמשֶׁה בְּכָל דָּרָא וְדָרָא". בכל דור ודור מופיעה מחדש נשמתו־דמותו של משה רבינו, מנהיג הדור, שכמו משה רבינו "רעיא מהימנא" הוא 'רועה את הצאן' (וכידוע שה' בחר במשה, וגם בדוד מלך ישראל חי וקים, כאשר ראה איך הם רועים את הצאן באמונה, במסירות, בדאגה ובאחריות, "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם"), "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל". נסביר בפרטות יותר: ה"רעיא מהימנא" רועה-מפרנס את האמונה של היהודים, 'מזין' אותה ב"דברי אלהים חיים", מנגיש לכל נשמה, "כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה", את האלוקות שכבר נמצאת בה (בהעלם, בצורה כזו שיכולה ליצור פרדוקסים כמו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא [גנב לפני שנכנס לגנוב מתפלל לה' שיעזור לו]") ומדריך אותה להתחבר אליה בשלמות, בשכל, ברגש ובטבע. בחסידות מציירים שיש 'מקיף', אמונה שלמעלה מהדעת, שמשה רבינו לוקח אותה, מעבד אותה, ונותן אותה לעם ישראל (כמו המן הקדוש שהאכיל את ישראל במדבר – מן לשון אמונה, בלי דעת, ובאמת המן נקרא על שם "כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא"). כאשר ה'מקיפים' נעשים ל'פנימי', אמונה־מודעת שמשפיע על ההתנהגות והכחות הגלויים שבנפש, נמשכים ממילא 'מקיפים' גבוהים יותר, אלוקיים יותר, עדינים יותר, וגם אותם משה מנסה 'להאכיל' אותנו, להפנים לנו, שנעכל. ככל ש'נעכל' ו'נפנים', כלומר נהפוך לפנימיים לנו, מקיפים יותר גבוהים – ימשכו לנו עוד ועוד כאלה, עוד ועוד שערי בינה, גבוהים יותר ויותר, מעלה מעלה, עד שה'מקיפים' שלנו ישארו שער הנ' בלבד, וכאשר גם הוא יחשף, כתאוותו הסמויה של משה רבינו (וכן כמובן משה שבכל דור) – "וּמִי יִתֵּן כׇּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" – תבוא הגאולה השלמה, "אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כׇּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם", במהרה בימינו אמן! יאללה לעבודה!!!

[במאמר מוסגר: לרוב מוסבר ש"אתפשטותא דמשה" הוא צדיק אחד בכל דור, שהוא נשיא הדור, אבל כאן מציין מוהר"ן נקודה מיוחדת: "אתפשטותא דמשה" היא גם בכל יהודי ובכל צדיק ("שכל הצדיקים שבדור... כי בכל אחד ואחד" – אפשר להבין שזה "כל אחד ואחד" מהצדיקים, אבל אפשר גם שלא...). רש"י לבמדבר כא, כא: "משה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל"!]

מתוך אזמרה · פרשת שופטים · תשפ״ו