ירידה צורך עליה

...הנשמות כמו שירדו למטה ומלובשות בגופים גשמיים, בדוגמת הבאר שנמצא בעומק הארץ כו׳. אמנם ירידה זו היא צורך עליה, שעל־ידי עבודת הנשמה למטה דוקא היא מתעלית בבחינה נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה...

חידוש מרענן במיוחד שהביא אתו הבעש"ט הקדוש לעולם, הוא תודעת "ירידה לצורך עליה" בעבודת ה' ובכלל (שכמובן נמצאו לו מקורות רבים בתנ"ך ובדברי חז"ל). ההבנה כי כל ירידה היא לצורך עליה משנה חיים והיא אחד מעמודי התווך של הדרך החסידית לעבוד את ה'. דרך המושג הזה אפשר גם להבין את כל תכלית הבריאה, מסע הנשמה שלנו בעולם הזה וגם מה שעבר על עם ישראל לאורך ההיסטוריה.

מקורו של הביטוי – בלקוטי תורה לאדמו"ר הזקן (בהר מא, א, על פי הגמרא במכות ז, ב שמשתמשת בביטוי להקשר הלכתי על כל מיני סוגי רצח), שם הוא מדבר על הנשמה שלנו, שיורדת מ"אִגְרָא רָמָא" (גג גבוה) – המקום הכי גבוה, תחת כסא הכבוד, שם היא שרויה רק באור ה' ונהנית מזיו השכינה – אל "בִּירָא עַמִיקְתָא" (בור עמוק), הגוף הגשמי ששרוי בעולם הזה, עולם לשון העלם, המסתיר את הקב"ה. הנשמה יורדת לעולם בעל כרחה, בכפיה ("על כרחך אתה חי"), משום שמטבעה היא שואפת להיות כמה שיותר קשורה במקורה, בשכינה, והירידה לגוף היא פרידה מהמקור הזה. התבוננות על ההכרח הזה עלולה להיות מדכאת, מעציבה – מדוע בעצם באתי לעולם הזה?! מדוע נפרדתי מהמקום הכי טוב שם למעלה?! על כך עונה החסידות: דווקא דרך הירידה למציאות החשוכה והמצומצמת וההתמודדות עם קשיי החומר, הנשמה מזדככת ומשיגה הארה עצמית, קשר לה' ממקום של נפרדות ראשונית, שהוא כמובן קשר נעלה יותר מהקשר שהיה לה טרם הירידה: כאשר האחדות היא חידוש, דבר שזוכים לו ביגיעה לאחר חיפוש, הרבה יותר שמחים וקשורים במה שמוצאים מאשר אם זה היה לנו כל הזמן.

גם בהיסטוריה של עם ישראל אפשר לראות את העיקרון הזה, בעבר הרחוק והקרוב: לדוגמא, בירידת יעקב ובניו למצרים, למרות שיעקב ידע שהירידה היא "על פי הדבור", במצות ה', הוא היה "אנוס", כמו שאומרים בהגדה של פסח. תכלית הירידה למצרים, מקום הניוול והטומאה, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", הוצאת הרכוש, הנצוצות הקדושים, ממצרים – יכולה להתקיים רק אם הירידה היא "בעל כרחו" של האדם, מתוך הכרה בשבר. רק כך נוצרת ירידה אמתית, שמובילה להבנה כי בעצם "ירידה לצורך עליה".

בקבלה, ה"ירידה לצורך עליה" היא גם תכלית העבודה בעולם: כפי שלמדנו ב"מושג השבועי" לפרשת בהעלתך, ב"שבירת הכלים" נפלו לעומק הקליפות וההסתרים ניצוצות קדושים, אך כאשר אנו זוכים להעלות אותם ב"עבודת הבירורים" אנו מעלים אותם למקום גבוה הרבה יותר מהמקום הראשוני שהם היו בו. גם ברמה האישית, כל משבר או נפילה הם "ירידה לצורך עליה", וכפי שאמרו חז"ל "קלקלתנו היא תקנתנו". דוגמאות חשובות לכך בחז"ל הן שאפילו "זדונות נעשות לו [לעושה תשובה מאהבה] כזכויות" – דווקא בגלל החטא, דווקא ממקום הירידה, "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד [שכן לא זכו לעלות מתוך ירידה]".

מתוך אך בגורל · פרשת חקת · תשפ״ו