שער ה-נ' (חמישים שערי בינה)

נ' שערי בינה, היינו חמישים שערים – פתחים – בספירת הבינה שדרכם נמשך אור וחיות למדות. המשל מנפש האדם הוא, שישנו פער בין הדברים המובנים כפי שהם מצד השכל עצמו ההבנה (בינה) למדות והרגשות. השכל מצד עצמו אינו שייך כלל לרגשות, ואפילו לא ל'נטיה שכלית' להקל (חסד) או להחמיר (גבורה). בכדי שדבר שאני מבין יכנס לי ללב, הוא צריך שער – פתח מעבר מהיותו שכל טהור – אל המדות והרגשות. והיינו, ששערי הבינה הם מחברים אותנו לאור עליון יותר ומאפשרים לשכל וללב שלנו להפתח אחד אל השני – שהלב יתנהל לפי אור השכל (האלוקי) והשכל יאיר ללב^ס.

הסבה לכך שיש 50 שערים היא, שישנן שבע מדות (זעיר-אנפין ומלכות) המתכללות זו בזו (שכך היא שלימותן^סא), נמצא כי הן 7 (מדות)* 7 (מדות) =49. לכל אחת מהן ישנו שפע הנמשך דרך 'שער' המיוחד לה.

שער הנו"ן – החמישים – של הבינה, מבטא את המדרגה שלמעלה מהשתלשלות ומבטא מדרגה שהיא למעלה ונבדלת בערך ממ"ט שערי הבינה הקודמים. אמנם, מדרגה זו היא כללות מ"ט השערים. [משל המובא לכך בחסידות^סב הוא המשכן, שלאחר שהקימו את כל פרטי המשכן הקב"ה שרה בו "והיה המשכן אחד" – הרי זו מדרגה בפני עצמה שלא בערך, אך היא מורכבת ושורה רק על כללות הפרטים].

הגילוי בפסח – לשון דילוג שלא כהדרגה – הוא משער הנו"ן מטעם הנ"ל, גילוי שלמעלה מעבודתינו המדודה (לשון מדות).

כמו כן, בספירת העומר מאירים את 49 הימים-המדות^סג על ידי המשכת האור משערי הבינה (כפי שאומרים בתפילה אחר הספירה). אמנם, אנו סופרים 50 יום – "תספרו חמשים יום", והיינו אחר עבודתינו להאיר את הימים והמציאות באור העליון – מתגלה האור בכללותו במתן תורה, כמשל המשכן הנ"ל^סד.